עבודת חקר 70%

מבוא :

הצגת הדילמה : ייצוג נשים מול מציאות מקרה מבחן סרטי דיסני , השוואה בין הסרטים המוקדמים לסרטים המאוחרים

 כלומר עבודת החקר תתייחס להבדלים בין הערכים הסותרים אחד השני הבניית מציאות  ושיקוף מציאות וכיצד נראות דמויות נשים בסרטי דיסני

העבודה תעסוק בשאלת ייצוג נשים ובבחינת השוויון המגדרי והדימויים הסטריאוטיפים של דמויות נשיות בסרטי אנימציה של וולט דיסני 

האם חלו שינויים, ואם כן אילו שינויים, באופן הצגת דמויות נשיות בסרטי אנימציה של וולט דיסני החל מהתקופה הקלאסית של דיסני (שלגיה , סינדרלה 1937-1950) ועד לתקופה המודרנית של דיסני (לשבור את הקרח , מואנה 2013-2016) .

המידע שיש לנו אודות נשים וגברים מושפע במידה רבה מהמציאות שאמצעי התקשורת יוצרים עבורנו. אומנם לתהליך הסוציאליזציה (חברות) יש משקל רב על תפיסתנו את התפקיד המגדרי של המינים, אך בעזרת אמצעי התקשורת השונים אנו נחשפים למגוון רחב מאוד של דימויים סטריאוטיפים המשפיעים מאוד על דעתנו. לעיתים קרובות ובייחוד אצל ילדים קטנים מהווה המדיה מקור מרכזי להעברת מידע על תפקידי האישה והגבר אם במרומז או בגלוי.

אם כן, בשל החשיבות העצומה שיש לאמצעי התקשורת בבניית הדימוי המגדרי, ובמיוחד אצל ילדים, בחרתי לבחון כיצד נבנים הדימויים הללו בסרטים מצוירים של וולט דיסני. סרטי אנימציה של וולט דיסני פונים בעיקר לילדים, ולאלה כמובן אין את היכולת לצפות בסרטים הללו בצורה ביקורתית.

ע"פ תיאוריית הבניית המציאות אמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות. אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם קוראים התיאוריה האידיאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.

העבודה תבחן את הצגת הדמויות הנשיות – האם ייצוג הנשים תואם למציאות והמסר המועבר הוא ריאלי או לחילופין האם קיים בסרטי דיסני ייצוג נשים הנוגד את המציאות .

תקציר :

העבודה תעסוק בייצוג נשים ובחינת השוויון המגדרי בסרטי וולט דיסני .
שאלת החקר שלי הינה ייצוג נשים מול מציאות מקרה מבחן סרטי דיסני , השוואה בין הסרטים המוקדמים לסרטים המאוחרים . 

כדי למצוא מענה חד משמעי לשאלת החקר התחלתי בעריכת סקירת הספרות , התהליך כלל חיפוש מקורות מידע אמינים ומהימנים ובסופו נמצאו שישה מאמרים אקדמאים ובנוסף עוד חמישה כתבות אותם סיכמתי לסקירה ספרותית אחת 

סקירת הספרות תביא סיכום כולל של הנושאים העיקריים בעבודה ותקשר אותם לסרטי דיסני בנוסף העבודה תשמש בסיס למחקר שיערך בהמשך .

שלב עבודת החקר יכלול  מחקר בו נחקור עשר דמויות נשיות מסרטי וולט דיסני מתקופות שונות , העבודה תחקור את ייצוג  הנשים מבחינת היחס של הגברים מסביבן כלפיהן ולהפך ובהתאם לקריטריונים הנוספים  של שלב החקר (עצמאות , מראה וכו...) בנוסף שלב החקר יעסוק בתיאוריית הבניית המציאות ויבדוק האם מתקיים שיקוף של המציאות או הבנייה של המציאות בסרטי וולט דיסני .

העבודה תעסוק באבולוציה של דיסני על תקופותיו השונות ותדבר על המפנה הפמיניסטי שהחל להתגבש בתקופת הרנסאנס של דיסני , בתקופה זו יצאו סרטים כמו פוקהונטס ומולאן שהציגו נשים חזקות שעומדות על שלהן ביחס לתקופות קודמות בהן הוצגו נשים חלשות ונזקקות שקולן לא נשמע .

בסיום שלב המחקר הסקתי מסקנות לגבי השוני במסרים השונים שמעבירים סרטי דיסני דרך הדמויות הנשיות על מגדר וסטריאוטיפיים מיניים נמצא כי המסרים המועברים בסרטי וולט דיסני משתנים מתקופה לתקופה ומנסים להיצמד למציאות ככל האפשר אם זה בשנת 1937 עם הסרט הראשון מבית וולט דיסני שלגיה במרכזו עומדת נסיכה אשר עונה על כל הקריטריונים ל"נסיכה המושלמת" באותה התקופה - ויזואלית : יפה , בעלת גזרה דקיקה היא אינה עצמאית , פאסיבית , חלשה ונזקקת . ועד היום בתקופה המודרנית מורשת דיסני, שזוכה לשדרוגים ועדכונים ברוח העידן הנוכחי, גמישה יותר מכפי שנהוג לחשוב ורצופת מהפכות בתוכן ובגישה   אלה שצפו  בסרטים המונפשים של דיסני גם בילדותם וגם בעשור האחרון ודאי הבחינו במסרים מעט שונים מאלה שזכרו מהעבר. את רעיון האהבה הרומנטית הטוטאלית שתִּדְלֵק אי אלו קלאסיקות דיסנאיות, החליפו פתאום נסיכות נטולות נסיך, אבל מלאות בשאיפות וחלומות על הגשמה והעצמה. זה לא במקרה ולא מהיום, אבל כשדיסני מהמרים בהצלחה פעמיים באותה השנה על סרטים שמובלים בידי גיבורות שיוצאות נגד המערכת כדאי לעצור לרגע ולבדוק מה התרחש. אפשר אפילו לתהות לאן נעלמה אותה אהבה מהסרטים של האולפנים, שגרמה לחלקנו להאמין לרגע (או עד היום) בתיאוריית ״האחד״ או ״האחת״, ועיצבה לרובנו את האמונות בענייני זיווג בגיל צעיר מכדי להטיל בהן ספק.

סקירת ספרות  :

פרק ראשון – מגדר , ייצוג נשים , פמיניזם וסטריאוטיפים

מגדר הוא מונח במדעי החברה \ השתייכות חברתית⁻תרבותית על פי מין; ג'נדר  המתייחסת להבחנות בין הגבר לאישה שהן תלויות חברה ותרבות .

(מתוך ויקיפדיה )

ייצוג הוא דימוי, שיקוף או שחזור של דבר-מה בעולם ה"אמיתי". הכוונה לחפץ, אדם, קבוצה או מאורע אשר יוצגו או תווכו באופן כלשהו. כשמדובר בטקסט כתוב, קל לראות את התיווך הזה. הדבר יוצג כסימנים על עמוד, או "מלים", שאיננו נוטים לבלבל בינן לבין הדבר עצמו. אך כשמדובר באמצעי תקשורת כגון קלטות, דיסקים, קולנוע וטלוויזיה, נראה כאילו הייצוג דומה הרבה יותר לחוויית המציאות שלנו.

מבחינה זו, הטלוויזיה מייצגת את עולם המציאות, ברמה שטחית, באופנים המקבילים לאופן שבו אנו "מפרשים" חוויות דרך חושי הראייה והשמיעה שלנו.

ניתן להרחיק לכת ולראות כיצד כל הייצוגים, אפילו אלה של חושינו אנו, לעולם אינם מסוגלים להכיל או למצות את מכלול התמונה המיוצגת. כל הייצוגים מכילים רק קומץ ממה שיכול היה להיראות לעינינו, ולפיכך כולם מהווים הפשטות בררניות. בה במידה, יש לכל הייצוגים, בהכרח, נקודת ראות אחת ויחידה, בכל נקודת זמן נתונה .

(מקווין , דיוויד. , ייצוג וסטריאוטיפים , עמודים 139-160 , 1998)

אופן הייצוג של גברים ונשים הוא דבר מרכזי בהבנת תרבויות בחברות שונות

סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי סטאטוס המורכב מסטאטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה.

(מתוך ויקיפדיה )

פמיניזם - תפיסת עולם אידיאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותיאוריות אשר במרכזן המטרה להשיג ולמסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית והיא תומכת התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים . בכלל גישות אלה כלולים המאבק לשוויון על פי חוק, המאבק לשוויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה והמאבק נגד אלימות כלפי נשים.

(מתוך ויקיפדיה )

למרות ההצלחות במרידות פמיניסטיות למן שנות ה70 של המאה ה20 ששחררו את הנשים במרחב הציבורי ואפשרו להן הצלחה כלכלית והרגשת שחרור אישית, ניכר כי בתוך תוכן הן עדיין מרגישות רע וממשיכות לחשוב על עצמן כלא מוצלחות- לא משנה כמה תהייה  האישה חזקה ומצליחה, היא תמיד תעמיס על עצמה הרגשת נחיתות עצמית שמתמשכת על אף ההצלחות למראית עין.

על פי טלי רוזין המונח פמיניזם נולד לפני כמאה שנה במטרה לתאר אבחנה רפואית של גבר בעל אפיונים נשיים. לאחר מכן הוא עבר לתחום הפסיכולוגיה- אישה בעלת תכונות אופי גבריות כדוגמת: רצון ללמוד, שאפתנות, אומץ לב. עד היום אין הגדרה אחת ויחידה לפמיניזם ולמי היא פמיניסטית. בבסיס כל ההגדרות עומדת ההנחה שנשים סבלו בשל מינן. המילון לתיאוריה הפמיניסטית מגדיר זאת כ : אידיאולוגיה של שחרור האישה”.

(רוזין , טלי. מה זה בכלל פמיניזם,  2000 , )

עבודתה של באטלר על פמיניזם וחתירה תחת הזהות המגדרית מציגה השקפה אופטימית למדי , הסותרת תיאורים פמיניסטים קונבנציונאליים של השליטה הפטריארכאלית והכפיפות של נשים בתוכה .

באטלר טוענת שזהויות מגדריות אינן טבעיות או קבועות הן מקבלות משמעות רק כאשר פועלים על פיהן או מבצעים אותן . היא שותפה להשקפתה של סימון דה בובאר כי "אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה ". לפיכך , " המעשים שבאמצעותם נוצר המגדר דומים במהותם לפעולות פרפורמטיביות בהקשרים תיאטרליים " .

 המגדר הוא פרפורמטיבי , והאופן שבו הוא מבוצע קובע את משמעותו לכול חברה או תרבות נתונה ברגע היסטורי מסוים . לדוגמא , חברות רבות מעריכות היום גבריות (היות גבר) יותר מנשיות ( היות אישה) , אבל באחרות תרחיש הפוך – כגון בקהילת המואוסאו המטריארכאלית שבדרום סין , שבה האישה היא לרוב ראש המשפחה . מגדר הוא אמנם תהליך של משחק , יותר מאשר של הוויה , ואף על פי כן הוא כפוף לנורמות חברתיות ולתנאים מגבילים את טווח הביצועים המגדריים הישימים עבור אינדיווידואליים בפעולותיהם . משחק מגדרי כפי שמכנה אותו באטלר , איננו חופשי מכללים . אבל ביצועים מגדריים יכולים להשתחרר מנורמות חברתיות , אם מגלמים אותם באופן המעורר את מה שבאטלר מכנה צרות של מגדר . כוונתה בכך היא שניתן לטשטש ולמחוק קווי חלוקה מסורתיים בין זהות זכרית לנשית על ידי משחק מגדרי החותר תחת הבדלי המין המקובלים : התנהגות כזאת נחשבת ל"עשיית צרות" בפרפורמיטיביות המגדרית המסורתית יותר  .

זהויות מגדריות קונבנציונאלית יכולות להשתנות דרך משחקי מגדר , כיוון ש "הזהות מובנית באופן פרפורמטיבי על ידי אותם ביטויים הנחשבים לתוצאותיה ". במילים אחרות , אין זהות מגדרית טבעית , כיוון שהיא תמיד "משוחקת" לפני ואחרי שהיא יכולה להפוך לטבעית או נורמלית .

(לאפי, דן . מגדר ופמיניזם , האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2011 )

ייצוג בהקשרו הטלוויזיוני

אחד האתרים המרכזיים שבאמצעותו ניתן לבחון את מעמדן של הנשים בחברה הוא אמצעי התקשורת. זוהי זירה להצגת החברה את עצמה ­ היא מהווה סוכן סוציאליזציה מרכזי המגדיר בשבילנו את זהותנו, מתווה את גבולות הקונצנזוס ומדיר לשוליים את הנתפס כחריג.

בחינה אינטגרטיבית של תכני התקשורת הישראלית, המודפסת והמשודרת, העוסקים בתיעוד המציאות (כדוגמת עיתונות, תכניות חדשות, אקטואליה, תכניות אירוח וחברה) ובבידור (חידונים, אופרות סבון, ותכניות לילדים) מצביעה על תפיסת שוליותן של נשים בחברה הישראלית.

בעוד גברים מוצגים כרוב ה"נורמלי" בחברה, נשים מוצגות כמיעוט ה"אחר": החריג, הפגום, השולי. מסגור כזה של נשים בתקשורת הוגדר כ"הכחדה סימבולית", הנוצרת בתהליכים של האשמה, טריוויאליזציה והיעדרות של נשים מהתקשורת. הנחות היסוד בחשיבה הפטריארכלית משייכות את הנשי למרחב הפרטי, מייחסות לנשיות מגבלות הנעוצות בפונקציות הרבייה הגופניות, ומזהות אותה עם עולם הרגש והעדר הרציונל ועם עולם הטבע הבלתי מתורבת. הנחות אלה מתגלות כבעלות נוכחות ונתפסות כתקפות במרחב הציבורי כפי שהוא מתבטא בתכני התקשורת.

בניתוחי תוכן שנעשו נמצא כי תפיסת שוליותן של נשים בחברה באה לידי ביטוי בכל אמצעי התקשורת בהיקף הופעתן, במסגורן בעיקר בתפקידים נשיים מסורתיים במרחב הפרטי, או ביטויי התפקידים הללו במרחב הציבורי (במגזר ההתנדבותי, עיסוק בתחומי החינוך, הבריאות והסיעוד וכדומה), ובהצגת מאפייני אישיותן כשונים באופן מהותני מאלו של הגברים. הן פחות הגיוניות, פחות אמביציוניות, פחות פעילות, פחות עצמאיות, פחות גיבורות ודומיננטיות. לעומת זאת, הן מוצגות כיותר רומנטיות, רגשניות, תלותיות ופגיעות.

(למיש, דפנה (2002). המדיה הזונה והמדונה. פנים (22, 93-84 )

במחקר הראשון שהשתמש בניתוח תוכן כדי לבחון את ייצוג הנשים, החוקרים פשוט מנו את מספר ההופעות או האזכורים של נשים בטלוויזיה, ברדיו או בתקשורת הכתובה. במאמר מפורסם משנת 1978, סיכמה גיי טוכמן את המחקרים הללו לאורך תקופה של 25 שנה, וטענה כי הנשים "מחוסלות באופן סמלי על ידי כלי התקשורת באמצעות העדרן, גינוין או הצגתן כחסרות חשיבות". בשידורי שעות השיא, התגלה כי יחס הגברים לנשים הוא 3:1. הנשים היוו רק 26% מהדמויות בכל אופרות הסבון, הסדרות והדראמות. השעשועונים והחידונים הוצגו, כמעט בלא יוצא מן הכלל, בידי גברים, ובמקרים שהיו פנלים, הם הורכבו ללא יוצא מן הכלל משלושה גברים ואישה אחת.

חוקרים אחרים הגיעו למסקנות דומות. הסוציולוגים שטרנגלנץ וזרבין ניתחו תוכניות טלוויזיה לילדים ב1974-, וגילו שהיחס בין גברים לנשים היה 2:1. הגברים היו בדרך כלל תוקפנים וקונסטרוקטיביים, וזכו לגמול על מעשיהם, בעוד שהנשים היו סבילות וכנועות, וזכו לגמול על הימנעותן מפעולה. במחקר שנערך לצורך הסדרה "לב העניין" של הבי-בי-סי ב1987-, התגלה כי בחדשות, רק 1% מהנושאים ראויים להיחשב כ"סוגיות נשים" (הקושי בהגדרת הקטגוריות בולט כאן מאד), ורק 9% מהמומחים שרואינו היו נשים, וכי מבין אלה שרואינו בזכות משלח-ידם, כגון פנסיונרים, סטודנטים, מנהלים, פעילים בארגוני עבודה ואחיות, רק 1.2% היו נשים.

ב1990-, ניהל גאי קמברבאץ' פרויקט מחקרי רחב-יריעה למען "מועצת תקני השידור" הבריטית, וגילה כי היחס בין גברים לנשים בפרסומות עמד על 2:1, וכי ברוב המכריע של הפרסומות – 89% – נעשה שימוש בקול גברי. עוד התגלה, כי נעורים ויופי היו התכונות האופייניות של נשים בפרסומות: רק רבע מהנשים שהוצגו בפרסומות נתפסו כבנות שלושים ומעלה, בהשוואה לשלושה רבעים מבין הגברים, בעוד שהקטגוריה של הדוגמן/ית הרזה או ה"אידאלי/ת" חלה על יותר משליש מהנשים, לעומת עשירית מהגברים. יתרה מזו, הגברים הוצגו כמועסקים בשכר בשיעור גבוה פי שניים מאשר הנשים, וכשהגברים הוצגו במקומות עבודה, האופן שבו תפקדו בעבודתם היווה חלק בלתי-נפרד מהמסר הפרסומי. בניגוד לכך, כשנשים הופיעו במקומות עבודה, הושם דגש על מערכות היחסים שלהן.

המשותף לכל מחקרי ניתוח התוכן הללו הוא החשש כי הנשים אינן מוצגות בצורה נכונה, כי ייצוגי הנשים בכלי התקשורת אינם משקפים נשים אמתיות ואת התפקידים שהן ממלאות בחברה של ימינו.

(מקווין , דיוויד. ייצוג וסטריאוטיפים , עמודים 139-160 , 1998)

אופן הייצוג של גברים ונשים הוא דבר מרכזי בהבנת תרבויות בחברות שונות. אתר מרכזי שבעזרתו ניתן לנתח את מערכת היחסים המגדריים הוא מודעת הפרסומת, מאחר שזו מהווה מקור להבנת יחסים כלכליים וחברתיים בכלל וזירה ליצירת המציאות הסימבולית בפרט. הפרסומת חיונית הן לתפקודה של הכלכלה בעולם הקפיטליסטי והן ליצירת "תקשורת חברתית", המאפשרת דרכים חדשות להבין את עצמנו.

החל בשנות השבעים החלו תנועות פמיניסטיות, בעיקר בארצות הברית, לפרסם מחקרים שחשפו תפיסות סטריאוטיפיות של התנהגות המינים ותפקידיהם באמצעי התקשורת השונים ובז'אנרים השונים. הפרסומת היא אחד המוקדים של הביקורת הפמיניסטית, מאחר שזו נתפסת כאמור כמייצגת יחסים וערכים חברתיים המתמצים בעיקר באידיאולוגיה הקפיטליסטית המושתתת על ערכים מערביים פטריארכאליים. חלוצי המחקר בתחום זה בדקו את הסטריאוטיפים הנשיים, כפי שאלו הופיעו בכתבי­ עת אמריקנים.

מממצאי המחקר עולה כי: נשים הוצגו כעובדות מחוץ לבית רק לעתים נדירות; נשים הוצגו כתלויות בהגנת הגברים; נשים לא הופיעו כבעלות מקצוע או כנשות עסקים בכירות; הגברים התייחסו לנשים כאל אובייקט מיני או כאל חלק בלתי נפרד מן הבית; נשים נראו בעיקר בפרסומת למוצרים כמו: חומרי ניקוי, מזון, תכשירי יופי, תרופות, ביגוד וכלי בית. גברים נראו בעיקר בפרסומת למכוניות, טיולים, משקאות אלכוהוליים, מוצרי טבק, בנקים, מוצרי תעשייה, עסקי שעשועים וחברות עסקיות. עשור לאחר מכן נמצאו שינויים חלקיים בלבד שהתייחסו בעיקר לצורה שבה מתוארים גברים ונשים במישור המקצועי.

מספר הנשים המופיעות בפרסומת גדל, ועלה הסטאטוס המקצועי שבו הן הוצגו. ה"אישה כאובייקט מיני" הוא אחד הנרטיבים בפרסומות. כלומר, הפרסומת משתדלת להתעלם מאנושיותן של הנשים ומריבוי תכונותיהן ולהתרכז אך ורק בפונקציות המיניות של קיומן. לדעתי, דרך מרכזית להתבונן בדימויי גברים ונשים בפרסומת היא בעזרת שש הקטגוריות שאותן מספק לנו גופמן. למרות שהמחקר שהציג נכתב לפני יותר מעשרים שנה ניתן לאתר בעזרת הקטגוריות הללו ביטויים התנהגותיים,משקפים יחסים חברתיים.

(ד"ר פירסט, ענת . נשים כחפצים , משרד החינוך התרבות והספורט,2001 )

מיתוס היופי, שממגדר את האישה במונחים פיזיים תפס את מקומו של המונח “אשת חיל” שהיא עקרת בית בתפיסה של הפיקוח החברתי, לכן, יותר ויותר נשים בעידן המודרני, טרודות ממראן החיצוני וזה הופך להיות הגורם הראשי שמוביל אותן.

היופי, שהוא דבר שמשתנה מחברה לחברה, הפך להיות כאילו אוניברסאלי ומסמל פוריות וחוזק- מוקד לרדיפה של גברים חזקים המחפשים אישה יפה, ומוקד לגחמותיהן של הנשים בכלל אל עבר יופי. ואכן, למרות שנשים מצליחות כלכלית ומופיעות במרחב הציבורי יותר ויותר, ישנן יותר ויותר מקרים של תת משקל, חוסר הערכה עצמית ופחדים הנוגעים ליופי- פחדים לא רציונאליים שנוצרו בעיקר בעקבות פוליטיקה וחברה ולא מסיבות אמיתות.

מיתוס היופי הוא צו המכתיב התנהגות ולא מראה חיצוני מעל לכול, קובע מיתוס היופי את הדחיפות והחובה לבסס את זהותן וערכן של נשים על יופיין. מיתוס היופי הוא רק אחד מכמה פיקציות חברתיות שהופיעו לאחר שנות השלושים של המאה ה- 19 . נשים למדו לחשוב על יופיין במונחים כלכליים בשווקי הנישואים הבורגניים של המאה ה-19  פיקציות אלו הכתיבו לנשים כיצד עליהן להיראות והן מכתיבות התנהגות מכלה זמן ומחשבה .  

מיתוס היופי בצורתו המודרנית התחזק לאחר המהפכה התעשייתית, עם המעבר מספירת  עבודה משפחתית לספירות נפרדות של עבודה ובית . בה בשעה שנשים נתקלו בהדרגה ביחס שוויוני יותר, השתלטה על התודעה הנשית מציאות שהשתמשה במושגים של “יופי.” מכיוון שנשים הפכו חזקות יותר מבחינה חומרית, הדרך הטובה ביותר להחלישן היא פסיכולוגית. לאחר לידתו מחדש של הפמיניזם בתחילת שנות ה- 70 של המאה ה- 20 , השיגו נשים מערביות זכויות משפטיות, רכשו השכלה גבוהה וחדרו למעגל המסחר והמקצועות החופשיים. עם זאת, נשים אינן מרגישות חופשיות כפי שהיו רוצות להרגיש. מקור מצוקתן קשור ליחס שבין שחרור האישה והיופי הנשי. “מיתוס היופי” הינו תגובת נגד אלימה לפמיניזם, המשתמשת בדימויים של יופי נשי כנשק פוליטי נגד התקדמות נשים. בין השאר מיצוב הפמיניסטיות כמכוערות” וגבריות” פיתח זירת עימות חדשה כנגד הפמיניזם הרדיקלי.

עבודת היופי שאין לה סוף, תפסה את מקום עבודת הבית שהיה פעם זה המוכר והידוע. ברגע שזה קרה, הופצו מיליוני דימויים של אידיאל היופי הנוכחי. תעשיות הדיאטות, הקוסמטיקה, הניתוחים הקוסמטיים ותעשיית הפורנוגרפיה ביססו את כוחן על הון שנוצר מחרדות לא מודעות. זאת, דרך השפעתן על תרבות ההמונים. הצרכים הכלכלים חותרים להתעלמות ממציאות של “נשים אמיתיות” וצמצום משמעות הנשיות לדימויים נוסחתיים של יופי.

במאה ה-20, עם התפתחות התקשורת והטכנולוגיה, מיתוס היופי נהייה כבר מפלצתי- כאשר הוא החלק עוד באמצע המאה ה-19 עם פרסומי תמונות הדוגמנות הראשונות. כעת, על מנת לעשות כמה שיותר כסף השתלטו המפרסמים על התעשייה הממשיכה לתת משמעות בתוך מושג היופי כאילו צריך לשאוף אליו תמיד ולצרוך אותו- היופי, אם כן, במאה ה-20 הפך לגחמה צרכנית שמגדירה אישיות .  

 עוצמתו של “מיתוס היופי” ניכרת בגבולות הבלתי נראים שלו, ובכך שמרבית מוביליו החברתיים הם נטולי פנים. מסרים חברתיים מועברים אל נשים בתהליך הסוציאליזציה ויוצרים תודעה קולקטיבית באמצעות סוכני תרבות שונים. באותה תודעה קולקטיבית דן גם לה–בון, לפיו השינויים החשובים מתרחשים בדעות, ברעיונות ובאמונות. התמורות הללו מובלות ע“י כוח המוןשלא ניתן לערער עליו או 

להתנגד לו, בדיוק כשם שנשים בחברה אנוסות להתנהל בהתאם לתכתיבי “מיתוס היופי“. מבנהו שלכוח ההמון הנו אמורפי מחד, ובלתי ניתן לריסון מאידך ומכורח זה יש והוא הופך הרסני. כך קורה, כי הנשים בעצמן מחויבות לו מתוך אמונה שהן אכן רוצות בקיומו.

 (וולף, נעמי .מיתוס היופי  (2004 עמודים 18-59).

הפרסום הוא אחד מגורמי החברות, שהשפעתם הולכת וגוברת בתקופה המודרנית. עניינו של הפרסום הוא, לכאורה, להגביר מכירות, אך הוא גם "מוכר" אידיאולוגיה: "חיים טובים" הצלחה, חיות, אינטימיות והשתייכות.

 לצד אלה כלולים בו גם איומי כישלון, מוות, השפלה והחרמה. אידיאולוגיית ה"חיים הטובים" משפיעה על דמיון הפרטים ועל הדרך שבה הם תופסים את עצמם ואת החברה שבה הם חיים. אחד התהליכים שבאמצעותם מתבטאת אידיאולוגיה זו הוא יצירת דימויי הנשים בפרסום. את ניתוח ההיצגים הללו יש להבין בפרספקטיבה רחבה יותר של הדיון בדימוי הנשים בתרבות הפופולארית.

אידיאל היופי: הפרסום מציג יופי נשי אידיאלי. אשליה של שלמות מוחלטת נקייה מכל פגם ללא קמטים, צלקות, שיער על הגוף והפנים, עור שומני, שומן.

"אידיאל היופי" משודר אלינו מכל פינה מעיתוני האפנה דרך פרסומות לתכשירים קוסמטיים, היגייניים ואינטימיים ועד תשדירי השירות. הפרסום מבשר לנשים, כי היופי הוא תוצאה של מה שהן קונות או לובשות, ולא של מה שהן. בכך הוא מלמד את הנשים להפוך את עצמן לאובייקטים.

הפנים צריכות להיות מסכות צבועות, הגוף צריך להפוך אובייקט למניפולציה. עם זאת, היכולת להיות נאהבת ונחשקת תלויה בהשגת מראה בלתי מושג. לעולם אין די במראה הטבעי והאמיתי. תמיד נתבעות ממנו דרישות הכרחיות ואינסופיות. כך מובטחת לנשים תחושה נצחית של חוסר התאמה ושל כישלון בכל הנוגע למראן החיצוני

אופי האישה כאובייקט מיני מושג בפרסום באמצעות תיאור המיניות כעיקר מהותה ועיקר עניינה צריך להיות הופעתה החיצונית. אסוציאציות ישירות עם מיניות מוצגות באמצעות הצגת אברי גוף חשופים, תנוחות פרובוקטיביות ושפתיים חושניות.

אישיותה של האישה היא, על פי השקפת עולמו של המפרסם, נושא זניח. עם זאת, כשאנו זוכים בכל זאת לראות משהו שאינו הופעתה החיצונית, אנו רואים נשים המתוארות כ"אוסף של חסכים. המפרסמים בישראל מתארים נשים חסרות אונים, תלותיות, חסרות תועלת, רגשניות, פגיעות, כנועות, ילדותיות או סתם טיפשות .

מגישת ניתוח המקרה הסמיוטי של גופמן עולה כי תכונות האישיות של הנשים מועברות בפרסומות בדרכים שונות, ישירות ועקיפות: באמצעות תנוחות (כתפיים שמוטות, ברכיים כפופות); הבעות פנים (פחד, מבוכה); מבטים (הערצה, ביישנות); קשר לדמויות אחרות בפרסומת (קטנה יותר, נמוכה יותר); וחיזוקי האובייקטים הסימבוליים (דובון צעצוע, מטאטא), וייטמן סבור, כי מנקודת מבטם של המפרסמים, המאפיינים הללו הם גם מאפייני הצרכן האידיאלי. האישה האידיאלית, על פי תפיסתם, חסרת ביטחון, מונעת על ידי הרגש במקום השכל, היא תלותית, אימפולסיבית, רומנטית, חסרת אונים, מוגבלת הן פיזית והן נפשית, חיה בהווה, מתרפקת על עבר שלא היה וחולמת על עתיד שלא  יהיה. היא הפכפכה, נרקיסיסטית, מרוכזת בגופה, משתוקקת להנאות קטנות כגדולות.

הופעתה של האישה כאובייקט מיני ואישיותה ה"נחותה" מתבטאות בדרך שבה מתארים המפרסמים את יחסיה עם הסביבה.

יחסים עם גברים: הנשים מתוארות כ"ממתינות" לגברים שלהן: הן נצמדות לזרועותיהם, נשענות על כתפיהם, מתחננות לתשומת לב. תיאורים כאלה הם ביטוי ישיר ליחסים אי-שוויוניים ולעליונות הגבר,  יחסי גברים ונשים בפרסומות ובאמצעי התקשורת  מוצגים אף הם כעסקה מסחרית של "תן וקח"

הנשים מוצגות כקנאיות, שאינן נותנות אמון. הן מנצלות את הופעתן ואת ה"שירותים" שהן מספקות כדי להתחרות בנשים אחרות על "הגבר שלהן": "אנחנו יפות… הרגליים שלי… שלי, לא שלה…" ) 

לסיכום, דומה שהפרסום בישראל מציג את הנשים, במידה רבה, במונחים שליליים. הופעתם השיטתית של תיאורים אלה בחיינו היא בעייתית. אמנם המפרסמים לא המציאו את אי-השוויון כלפי הנשים, אך הפרסומת מחזקת אותו ומעניקה לו לגיטימציה .

(למיש , דפנה . נשים יפות סטריאוטיפים מכוערים עמודים 116-120 , 1996 )

פרק שני – ייצוג נשים בסרטי דיסני :

תאגיד וולט דיסני  הידוע גם בשם דיסני הוא תאגיד רב-לאומי של תקשורת המונים מגוונת שבסיסה באולפני וולט דיסני בברבנק, קליפורניה, ארצות הברית אולפני וולט דיסני נוסד ב-16 באוקטובר 1923 על ידי וולט דיסני ואחיו רוי דיסני בשם אולפני האנימציה האחים דיסני  וביסס את עצמו כאולפן מוביל בתעשיית האנימציה באמריקה עקב הגיוון הרב של הסרטים שהפיק, שכללו סרטים ממגוון רחב של ז'אנרים, הפקות טלוויזיה וכן פארקי שעשועים עם דמויות החברה בכל רחבי העולם.

(מתוך ויקיפדיה )

האבולוציה הפמיניסטית של דיסני

הנסיכות של דיסני אולי עברו שינויים קלים ברוח הפמיניסטית בעשור האחרון, והן כבר אינן חסרות אונים ותלויות בגברים כפי שהוצגו בתחילת דרכן.

אותן נסיכות - ליוו את הילדות שלנו וטבעו את חותמן עמוק בזהותנו המגדרית והמינית

אך עדיין דמות הנסיכה היא דמות מרכזית במעשיות, בסיפורי פולקלור אחרים ובאפוסים, וכן בספרי ילדים ובספרות הנוער העכשווית. היא מגלמת, מעצם תפקידה, ייצוג מורכב למדי מהבחינה החברתית, האידיאולוגית והפרשנית. היא בעלת כוח משיכה משום הזוהר המסנוור של מעמדה, אך לצד זאת, לאורך השנים, דבקו בה גם סטריאוטיפים של פסיביות, במיוחד אל מול הגבר - אותו פרינס צ'ארמינג שיובילה לסוף הטוב. גם כיום, רבים הם ספרי הילדים שמציגים דמות משועתקת של נסיכה שבחייה הכול ורוד ונוצץ, ואינם חושפים ייצוג חתרני או לכל הפחות - מעניין - של אותה דמות מורכבת.

"יש למעשה שני סוגים של סיפורי נסיכות שרואים אור בשנים האחרונות", מסבירה אילאיל קופלר, אשת חינוך, סופרת ובעלת ערוץ היוטיוב  "פמיניזם וירטואלי" - סיפורים שמספרים מחדש מעשיות שבהן נשים הוצגו בתפקידים פסיביים או בתפקידי מגדר מסורתיים, לוקחים את הנסיכות האלו ומשנים את הסיפור - כמו למשל בסיפור על הנסיכה והעדשה שנמצא בתוך הקובץ "אל תנשקי את הצפרדע" שערכה מירי ברוך ויצא כבר ב-1998, שבו הנסיכה מסרבת ללכת לבית ספר לנימוסים, מחפשת חופש ועצמאות, לא רוצה להתחתן עם הנסיך המיועד - ובורחת עם אחיו. 

התקופה הקלאסית של דיסני

סרט האנימציה באורך מלא הראשון של דיסני היה ”שלגיה“, שהוצג לראשונה בשנת 1937 והכתיב את הכללים לשאר הסרטים שבאו אחריו. הדמות הראשית היא נסיכה יפה בעלת עור חיוור וגזרה חטובה. לאורך רוב הסרט הנסיכה פאסיבית לחלוטין, עד שנסיך יפה תואר על סוס לבן מציל את העלמה שבמצוקה והם מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. למעשה, נדמה שכל המטרה של הדמות הראשית היא להשיג את הנסיך יפה התואר, והיא מוכנה לוותר על המון דברים כדי להיות איתו. בכל הסרטים הראשונים של דיסני, הנסיך אפילו לא טורח לבדוק אם הנסיכה בכלל מעוניינת בו לפני שהוא מנשק אותה, ובסרט ”היפהפייה הנרדמת“ הוא אף מנשק אותה כשהיא לא בהכרה בימינו, דבר כזה נחשב להטרדה מינית. אכן, עם השנים החלו לצוץ יותר ויותר ביקורות על הסרטים, ולא קשה לפספס את המסר הבעייתי שמועבר לילדים ולילדות הקטנים אשר צופים בסרטים באדיקות.

ילדות שצופות בסרטים האלה לומדות שהמטרה העיקרית שלהן בחיים היא להתחתן, ואם אפשר - עם נסיך יפה ־תואר ועשיר. הסרטים הללו מלמדים אותן שהן צריכות לוותר על דברים או להשתנות לחלוטין כדי להשיג את הבחור למשל אריאל מגדלת רגליים ומוותרת על משפחתה בשביל אריק גם לבנים שצופים בסרט הסטריאוטיפים האלה לא עוזרים במיוחד, כשהם מגדירים איך בחור חייב להיראות בשביל להשיג את הבחורה - נאה וחסון, ועדיף גם עשיר ובעל מעמד. ומה עם תכונות נעלות כמו חוכמה או חוש הומור? הם פשוט לא רלוונטיים או מוזכרים.

הסרט שלגיה מציג מאבק נשי בתחרות מלכת היופי המקומית - בתחרות הזו המלכה אינה מוכנה לוותר על התואר, אפילו לא לטובת בתה החורגת. הנסיכה בורחת ומגיעה לביתם של הגמדים אשר לומדים על יתרונותיה הנוספים (היא גם יודעת לבשל ולנקות) ומחליטים לשמור עליה שם. כשמגיע הנסיך, הוא רואה אותה ומתאהב בה מבלי להכיר אותה, וכשהוא מנשק אותה - היא ניצלת. גם הוא לא אקטיבי במיוחד. בסינדרלה‘ הנסיך אקטיבי יותר ומוכן להפוך את הממלכה כדי למצוא את הנערה שבה התאהב. רק תראו מה שמלה טובה ונעלי זכוכית יכולות לעשות.

הרנסאנס של דיסני

כמו שאר תעשיית הקולנוע, גם חברת דיסני התפתחה עם השנים. התקופה שבין שנות ה־80 לתחילת שנות האלפיים מכונה "הרנסאנס של דיסני". לאחר שסבלו מדעיכה קלה כאשר אנשים מיצו את סרטי התקופה הקלאסית, חזרו אולפני האנימציה של דיסני בגדול בסרטים מצחיקים, בוגרים ומקוריים הרבה יותר. גם הנסיכות והדמויות הנשיות הראשיות בסרטים עברו מייקאובר אישיותי ולאט־לאט החלו לקבל צבע ואופי משל עצמן. הן הפסיקו לחכות לגברים שיעשו עבורן את העבודה, אך המסרים עדיין בעייתיים. קחו כדוגמה את מולאן, שמתחפשת לגבר ונלחמת כחייל מהשורה, או את יסמין, שמסרבת להתחתן עם נסיך שהיא לא מכירה ושוברת כמה מהמוסכמות הנוקשות ביותר של נסיכות דיסני: הן עדיין כבולות תחת פיקודם של דמויות גבריות, אבל קולן נשמע. הן ושאר הנסיכות בתקופה הזו מראות לנו שאפשר גם אחרת - אפשר, ואפילו רצוי, להגדיר את הגורל שלנו בעצמנו.

הסיפורים עדיין מתרחשים בעולמות מיושנים ושוביניסטיים. אפילו מולאן, אחת הדמויות הפמיניסטיות ביותר של דיסני, צריכה להתחפש לגבר כדי להגן על משפחתה וארצה. לעומת זאת, כשהיא צריכה להשיג את הבחור , היא חוזרת בבת אחת לאיפור ולשמלות המסורתיות. בסופו של דבר, סיפוריהן של כל גיבורות דיסני נגמרים בנסיך וחתונה. גם מבחינת המראה של הגיבורות נוצרה גמישות מסוימת. כבר לא כל הנסיכות לבנות עור בעלות לוק אירופאי: פוקהונטס היא אינדיאנית, מולאן סינית ויסמין ערבייה; אך עדיין, כולן יפות, דקיקות ונשיות. אילן לוז מסכים שיש לא מעט שיפור בסרטים מהתקפת הרנאסנס של דיסני: "סרטים כמו 'מולאן' הופכים את הדמות הנשית לחושבת, נאבקת, לוחמת ומנצחת. גם בל מ'היפה והחיה' אוהבת לקרוא, בעלת עקרונות ולוחמת למען אביה. היא אפילו מצליחה להפוך יצור מפלצתי לנסיך מדובר בהברקות בתוך ים הרדידות הערכית והסטריאוטיפית שמציגים שאר הסרטים

התקופה המודרנית

כיום , בהחלט יש ניסיון להתמודד מול תפקידי מגדר שמרניים, לאפשר לנסיכות למרוד, ולהראות שהן מסוגלות לעשות עוד דברים חוץ מלהיות יפות ופסיביות, וכן להדגיש שהן עושות את הבחירות שלהן.

דבר שמביא אותנו לקוות שאנו בפתחו של עידן חדש , פרוזן מעמיד במרכזו שתי אחיות, צוחק על כל קלישאות דיסני השחוקות כולל המשפט “את לא מתחתנת עם בנאדם שפגשת הרגע!” שמרסק אחת מאקסיומות הבסיס של האולפנים; אמנם מואנה עוסק בהתבגרותה של ילדה-נערה באי באוקיינוס השקט שמיועדת להוביל את הקהילה אחרי אביה; ואמנם את בל משחקת הפעם אמה ווטסון שכבר עשתה לעצמה שם של פעילה פמיניסטית בהוליווד – אבל עדיין, כשמדובר בדיסני, נראה שיש צורך לשפשף את העיניים, ולבחון את הסוגיה לעומק.

לאחר תקופה בעייתית במחלקת האנימציה, חזרה חברת דיסני בשנות האלפיים בארבעה סרטים בעלי מסר פמיניסטי מובהק: "הנסיכה והצפרדע", "פלונטר", "אמיצה" ו"לשבור את הקרח". אותם סרטים מכפרים במעט על הסרטים המוקדמים יותר של דיסני, ומציגים דמויות נשיות ששוברות במכוון את הקלישאות הידועות, גם אם במחיר של שינוי העלילה המקורית. הנסיכות כבר לא צריכות לדעת לבשל, לנקות או לתפור. רפונזל יודעת להרביץ עם מחבתות כשצריך וטיאנה מ"הנסיכה והצפרדע" אולי מבשלת, אבל גם פותחת עסק משלה. הן שוות ערך לגברים, ומרבית הפעמים הן המובילות בזמן שהגברים נגררים אחריהן. הן לא חוששות להיות מגושמות, מלוכלכות או "לא נשיות". הדוגמה הטובה לכך היא מרידה מ"אמיצה", שדווקא לא שייכת לדיסני אבל מסמלת את הרוח הכללית של ימינו.

 אין ספק שמאז ימי שלגיה וסינדרלה עברה דיסני דרך ארוכה. צריך רק להשוות בין "שלגיה" לבין "לשבור את הקרח" כדי לראות את ההבדל: למשל, שממש לא כדאי להתחתן עם בחור שפגשת רק פעם אחת.

עם זאת, אילן מזכיר לנו שגם בסרטים האלה המצב רחוק להיות מושלם: "'פלונטר' ו'לשבור את הקרח' בהחלט מציגים שיפור, אבל עדיין קשה לראות אותם כסרטים פמיניסטיים. יש בהם קריקטורה פמיניסטית אבל הן עדיין צריכות את הנסיך, וזאת בעצם מטרת הסרט. סרטי דיסני ברובם מסתיימים בחתונה או בהבטחה לחתונה - יש חיים אחרי החתונה! למעשה, רוב החיים הם אחרי החתונה, ואין אין שום ייצוג לזה,  המסר שמתקבל מהסרטים האלה הוא שברגע שהאישה התחתנה - היא השיגה את מטרתה עלי אדמות, ומה כבר יש להציג? ברגע שהיא תזדקן ותאבד את המראה היפה שלה היא תהפוך לאישה מפלצת, כמו כולן. כמו כן, שימו לב שהמפלצות החביבות' הן גבריות: הגיבן מנוטרדם, החיה מ'היפה והחיה'. מתי הייתה גיבורה מכוערת?".

(שווימר , יותם . הנסיכה על המדוכה: סינדרלות מכל הסוגים . 2013 )

(ליכטינגר , תמר . מלכלוכית לאמיצה . 2014 )

הדעה הרווחת לגבי סרטי דיסני היא שהם מאד ממוגדרים, מאד נוקשים ובעיקר – מאד שוביניסטיים. רבים יוצאים מנקודת הנחה שרק בגלל שישנן דמויות גבריות בסרטים (כגון הנסיכים או האבות של הנסיכות) אזי למעשה הכול נעשה למענם ובעצם הנסיכות הן רק כלי המשרת את יחסי הכוחות הפטריארכאליים בסרט. ישנה התעלמות מוחלטת ממעשיהן ובכלל מתוכנן של אותן נסיכות, ולא באמת שמים לב אליהן.

“מואנה”, שעלה לאקרנים בסוף 2016 מספר את סיפורה של ילדה-נערה פולינזית. מואנה היא בתו היחידה של הצ’יף ומיועדת להחליפו כמנהיגת הקהילה. בעוד סבתה מספרת לה את סיפורי העם העתיקים ומכירה לה את המסורות של אנשיה, אביה חונך אותה להנהגה. לבסוף מואנה יוצאת למסע בים הפתוח בניסיון לבטל קללה שהוטלה על בני עמה, בניגוד לדעתו של אביה המגונן והחושש מכוחו של האוקיינוס.

מואנה מהווה תקדים רדיקלי לסרטי דיסני ממגוון היבטים, ובו בזמן משתקפים בו כמה מסרטי הנסיכות הישנים יותר, אי אפשר שלא להיזכר בפוקהונטס ובמולאן, ולרגע אחד בסרט גם באריאל. פוקהונטס הייתה גם היא בתו של הצ’יף, אישה חזקה ועצמאית, שלא מפחדת מאתגר ומביטה לסכנה בעיניים, ובכל זאת, אנחנו מתוודעים אליה באמצעות סיפור האהבה הבדיוני בינה לבין חייל אנגלי, שמסתיים כשהוא חוזר לאנגליה והיא נשארת לבד.

מולאן זכורה כמי שיצאה להרפתקה לא בעקבות האהבה – בדומה למואנה – אלא כדי להציל את כבודו של אביה, והתגייסה במקומו למלחמה על המולדת.

עושה רושם שיוצרי מואנה עברו על כל ה-“טעויות” שנעשו בסרטי העבר ותיקנו: בניגוד לפוקהונטס, שלסיפורה אנחנו נחשפים אך ורק דרך מה שהפך להיות הטרגדיה של בני עמה, הכיבוש האנגלי של אמריקה – מואנה הוא סיפור פולינזי לחלוטין, התרבות שלה לא מוגדרת כניגוד למערביות. מולאן נאלצת להתחזות לגבר כדי לקחת חלק במאמץ המלחמתי, בעוד מואנה מטופחת על ידי אביה כמנהיגה הבאה ללא שום קשר למגדר שלה.

אם את אריאל הזהירו מהסכנות על הקרקע ותו לא, את מואנה מכוונים להישאר על האדמה ולא לצאת לים, לא רק מפאת הסכנות שהוא טומן. למואנה נאמר שוב ושוב שיש לה תפקיד משמעותי על האי, הקהילה שלה זקוקה לה ולכן עליה להישאר.

“ב-‘מואנה’ מאוד בולט שהם ניסו לעשות הכל מאוד נכון ולא אוריינטליסטי. הבחירה ללכת לתרבות פולינזית גם היא לא ברורה מאליה. מואנה היא בראש ובראשונה נסיכה שלא מתחתנת ולא עוסקת באהבה רומנטית בכלל.

(עבו , שירה . כבר לא שקופה או נרדמת: האם הנסיכות החדשות של דיסני באמת פמינסטיות ? . 2017 )

מורשת דיסני, שזוכה לשדרוגים ועדכונים ברוח העידן הנוכחי, גמישה יותר מכפי שנהוג לחשוב ורצופת מהפכות בתוכן ובגישה.

 ב־1937 הפכו אולפני האנימציה של וולט דיסני מספקים של סרטים קצרים, שהיו מעין מנה ראשונה שהוקרנה לפני הסרט המרכזי, למגישים של המנה העיקרית. ״שלגיה״ היה הסרט הראשון של דיסני באורך מלא. הוא לא היה רק בלון ניסוי, אלא גם הלכה למעשה סרט הנסיכות המקורי, זה שיצר את התבנית אותה מנסים להגמיש בשנים האחרונות. בדיסני בחרו לרכב על ההצלחה של עולם האגדות, וכך הגיעו ״פינוקיו״ ומדבו. אבל רק לאחר שורת כישלונות בסוף שנות ה־40 , הבינו מנהלי האולפנים מה באמת עובד ושבו אל דמות הנסיכה ואל האהבה הגדולה מהחיים ב״סינדרלה״.

שלגיה, סינדרלה ועד סוף שנות ה־50 גם אוורורה מ״היפהפייה הנרדמת״, קיבעו סטנדרט של דמויות נשיות פסיביות ונזקקות. בסרטים אלה, האהבה הייתה פתרון קסם שבכוחו להסיר כישוף. במרוצת השנים הגיעו גם סיפורי אהבה דו־כיווניים, אבל גם הם לא היו בהכרח שוויוניים.

מאז ועד היום פנתיאון הדמויות הנשיות והמלכותיות של דיסני רק מתרחב, והוא מהווה את אחת הסיבות לחיבור הרגשי העמוק של הקהל עם המותג. עם זאת, הערכים של אמצע או סוף המאה הקודמת לא תמיד מסתדרים עם העיסוק העכשווי בנושאים כמו פוליטיקת זהויות ותקינות פוליטית ששולטים בשיח הציבורי. פתאום נראה שסרט כמו ״היפהפייה הנרדמת״ מחפיץ את הגיבורה ואת הסיפור של ״בת הים הקטנה״ אפשר לקרוא כמעשייה על נסיכה יפה שמוכנה לוותר על הקול שלה רק כדי לא להיות רווקה (מעין ״תהיי יפה ותשתקי״). אלה הם טיעונים פשטניים ודמגוגיים החוטאים לעיקר, שכן יישום הקריטריונים החברתיים והמוסריים של היום על סרטים שנעשו פעם מוביל לפער בלתי נמנע שמשרת את צרכי הדובר. יתר על כן, העברת סרט מסוים דרך מסננת ערכית ספציפית וניסיון לדחוס את כולו למשפט ביקורתי אחד, לעולם לא תתפוס את כל מהותו ועלולה לחטוא בפשטנות. אבל הטיעונים האלה רק הולכים ומתחזקים בעולם ששואף למורכבות ולייצוגים הולמים לכל מגדר ומגזר, ובו בזמן נוטה להתלהמות ולרידוד תרבות הדיון.

במקביל לגיבורות מרדניות כמו אלה שהוזכרו לעיל, הגיעו גם סרטים המנסים לפרק ולהרכיב מחדש את הנראטיבים הקלאסיים של דיסני. זה התחיל בטפטופים לאורך שנות ה–2000 והגיע לשיא ראשון עם מה שהפך ללהיט ענק - ״לשבור את הקרח״, שהוציא את הרומנטיקה מהמונח ״אהבת אמת״.

 הסרט הטרי ביותר מבית חטיבת האנימציה של דיסני, ״מואנה״, הוא מקרה מובהק אף יותר של ניסיון לפרק את הנראטיב המקובל של האולפנים ואיכשהו להמשיך לשמור על המסורת. זהו גם המסע שעוברת גיבורת הסרט, נערה פולינזית שאביה הצ׳יף מייעד אותה לרשת אותו ולהנהיג את בני עמה, המצויים על אותו האי מזה עידנים, בעוד היא שואפת אל האופק שבקצה האוקיינוס. אביה מדבר איתה על המשכיות, על כך שאין סיבה לעזוב את אזור הנוחות ועל הסכנות שבלא נודע. זוהי סבתה שמגלה לה שיש עוד סיפור במסורת הפולינזית שלא סופר לה, וכך מגיע אישוש לרגשות הפנימיים של הגיבורה ממקור קדום יותר והיא יוצאת להרפתקה שכל כולה גילוי ונתינה.

כפי שיודעת גם הדמות המצוירת של מואנה, המונח ״נסיכת דיסני״ עבר התאמה לעידן העכשווי. כולל קמפיין של חברת דיסני העולמית והישראלית, תחת הכותרת ״תחלמי בגדול, נסיכה״, שבמסגרתו מעודדים בדיסני את הצופות והצופים שהזדהו עם הגיבורות החדשות להגשים את הפוטנציאל והכישרונות שלהם.

בעולם של היום, נסיכה כבר איננה בת מלוכה שאמורה לדאוג לנתיניה, אלא מי שנולדה לכל מוצא שהוא ואמורה לדאוג בעיקר להגשמת הפוטנציאל של עצמה. זה אולי נשמע כמו מתכון בטוח ליצירת עוד ״דור Y״, שבניו ובנותיו הואשמו בעצלנות ונרקיסיזם, משום שהם מאמינים שכל אחד מהם הוא פתית שלג ייחודי, אבל מי שיצפו בסרטים האחרונים של דיסני ברצינות, ודאי יסכימו שיש בהם מסרים מעודדים יותר עבור העולם שלנו כפי שהוא כעת. בין אם בזוטרופוליס, המציג שתי גישות להתמודדות של נשים עם עולם מסליל ומכליל, או ״מואנה״, שבו לא נלחמים באויב, אלא מנסים להבין איפה כואב לו.

למרות כל השינויים הקוסמטיים בשפה, האלמנט הבולט ביותר בהקשר של ״מואנה״ הוא היעדר מוחלט של מנוע רומנטי, או רומנטיקה בכלל לצורך העניין.

לוותר לחלוטין על אחת מאבני היסוד של הקולנוע של וולט דיסני זה לא עניין של מה בכך. עם זאת, נדמה שמבין הצופים בסרט מבחינים בכך בעיקר ההורים, ואילו לקהל הצעיר חשוב יותר להזדהות עם הדמויות ועם רצונותיהן.

כך שאולי יש בוויתור הזה אפילו תיקון היסטורי, שמשאיר את הרומנטיקה בחוץ אבל מותיר מקום לאהבה. בסופו של דבר, אי אפשר לומר שדיסני זנחו את אחד הכוחות הקסומים שיש לקולנוע להציע. ב״זוטרופוליס״ הופכים ארנבת ושועל לחברים מבלי להתאהב זה בזו וב״לשבור את הקרח״, עוד להיט של דיסני המשתעשע עם מסורות העבר משל היו כדורי להטוטים, מגלות הגיבורות אנה ואלזה שאהבת אמת יכולה להיות גם בין שתי אחיות.

(שמיר, אורון. הנסיכות של דיסני כבר לא מחכות לנסיך .עיתון "הארץ".  2017 )

בעשור האחרון נראה כי הנסיכות של דיסני אולי עברו שינויים קלים ברוח הפמיניסטית , והן כבר אינן חסרות אונים ותלויות בגברים כפי שהוצגו בתחילת דרכן.

 אולם, יש כמה דברים שממשיכים ללוות אותן בכל שלבי האבולוציה שלהן – כולן יפות, כולן אוהבות בעלי חיים וילדים וכולן יודעות לשיר .

דבר נוסף, זה שלכולן יש צבע מועדף – כחול. סינדרלה, אריאל, היפיפייה הנרדמת, בל, יסמין ואפילו אלזה – כולן לבושות בכחול גם אם לא לאורך כל הסרט, בשלבים הדרמטיים ביותר הן ילבשו כחול. כפי שכבר למדתם להכיר את דיסני - גם זה לא צירוף מקרים

בעוד אופיו השטני של הרשעים בסרטי דיסני מוצג תמיד בגוונים כהים והצבע הלבן נועד לייצג טוהר, לכחול משמעות אחרת לגמרי. ליטריס אייזמן, מנכ"לית חב' פאנטון וממומחיות הצבע הבולטות בעולם, מסבירה את האסטרטגיה של דיסני להלביש את מרבית הגיבורות הסמליות ביותר שלה בכחול . 

לדבריה, כחול משדר כוח, אמינות וביטחון, תכונות שניסתה דיסני להעצים אצל הנסיכות שלה. בדיסני התחשבו בנטייה ובאהבה האוניברסאלית שלנו לצבע הכחול, או ליתר דיוק - לצבע "כחול שמיים". אייזמן אמרה ל-Allure: "זה משהו לצפות לו, לראות את השמיים הכחולים. זה משהו שאפשר לסמוך עליו. זה אמין. השמיים יכולים להתכסות בעננים אבל אנחנו יודעים שהם שם". האמינות עליה מדברת אייזמן מעניקה קונוטציות של כוח, נאמנות ועקביות, תכונות שבאופן מסורתי נקשרו למין הזכרי ואותם ניסתה דיסני להכיל על הנסיכות שלה. היא הוסיפה: "זו דרך מתוחכמת להגיד 'כן, גם נשים צעירות ונערות צעירות הן חזקות".

(הסיבה המפתיעה בגללה נסיכות דיסני תמיד לבושות בכחול . 2017)

לסיכום נראה כי דיסני בעיצומו של מפנה פמיניסטי , אנה ואלזה הוכיחו שדווקא אהבת אחיות חזקה מהכל ומואנה הראתה שנסיכת דיסני לא חייבת להתחתן כדי לממש את עצמה. אישה חופשייה ומשוחררת היא אישה 
חזקה במובן האצילי. נסיכה אמיתית.

ביבליוגרפיה :

וולף ,נ .מיתוס היופי  2004 עמודים 18-59.

ליכטינגר ,ת . מלכלוכית לאמיצה .2014

לאפי, דן . מגדר ופמיניזם , האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2011

למיש, ד . המדיה הזונה והמדונה. 2000.  פנים 22 93-84

למיש , ד. נשים יפות סטריאוטיפים מכוערים, האוניברסיטה הפתוחה  כרך א עמודים,  116-120 , 1996

מקווין , ד. ייצוג וסטריאוטיפים , עמודים 139-160 , 1998

עבו , ש . כבר לא שקופה או נרדמת: האם הנסיכות החדשות של דיסני באמת פמינסטיות 2017

ד"ר פירסט, ע . נשים כחפצים , משרד החינוך התרבות והספורט,2001

רוזין ,ט. מה זה בכלל פמיניזם,  2000 .

שווימר , י. הנסיכה על המדוכה: סינדרלות מכל הסוגים  ynet . 2013

שמיר, א. הנסיכות של דיסני כבר לא מחכות לנסיך .עיתון "הארץ".  2017

מתודולוגיה :

הצגת שאלת החקר : ייצוג נשים מול מציאות מקרה מבחן סרטי דיסני , השוואה בין הסרטים המוקדמים לסרטים המאוחרים .

הדילמה : בין הבנייה לשיקוף מציאות – כיצד נראות דמויות נשים בסרטי דיסני

ההנחה (השערה) : יחד עם ההתקדמות העולמית בנושא של פמיניזם גם דיסני התקדמו והחלו שינויים באופן הייצוג של הנשים שהוצגו בסרטים מהתקופה הקלאסית . כיום ניתן לראות שינוי לטובה בחלק גדול מן הדמויות הנשיות בסרטי וולט דיסני , אך ע"פ תיאוריית הבניית המציאות לעולם לא יהיה שיקוף מלא בקולנוע ולכן למרות ההתקדמות של דיסני והניסיונות לייצר מציאות קרובה ככל האפשר למה שקורה בפועל יוצרי הסרטים מבנים מציאות בכך שמקצינים לטוב ולרע חלקים מסויימים באופיין של הדמויות הנשיות ואת ההתנהגות שלהן בהתאם לתקופה כמובן .

שיטת המחקר : ניתוח עשרה דמויות נשיות של דיסני :

-          שלגיה

-          סינדרלה

-          מולאן

-          אריאל

-          בל

-          פוקהונטס

-          אלזה

-          מואנה

-          יסמין

-          מרידה

הקריטריונים לניתוח : ויזואלי (מראה) , תפקיד , קשר לדמות גבר , עצמאות .

מסקנות (השוואה בין מוקדם למאוחר) וסיכום .

היתרונות בשיטה זו הם היכולת לבדוק שינויים בקלות המתרחשים במהלך התקופות של דיסני  בכך שבוחרים מספר נסיכות מתקופות שונות לדוגמה :

התקופה הקלאסית : (שלגיה , סינדרלה )

תקופת הרנסאנס : (אריאל, בל, מולאן, פוקהונטס)

התקופה המודרנית : ( מרידה ,אלזה, מואנה)

בנוסף השיטה מאפשרת הסקת מסקנות וניתוח התוצאות בצורה מעמיקה .

אופן איסוף המידע :צפייה עצמאית וביקורתית בסרטי דיסני הכוללת בחינה לעומק של המסרים המועברים בסרט ע"פ הקריטריונים לניתוח והעברת המסקנות בכתב לשלב המחקר בעבודה .

שלב המחקר

שלב המחקר

ניתוח דמויות נשיות מסרטי דיסני :

הנסיכה שלגיה :

מראה : שלגיה היא נסיכה צעירה ויפה שנולדה עם עור לבן כשלג, שיער שחור כעורב ושפתיים אדומות כדם.

תפקיד : שלגיה היא נסיכה צעירה ויפה אשר התייתמה מאמה בגיל צעיר , אביה נישא לאישה יפה וגאוותנית, שלא יכלה לסבול שמישהו יעלה עליה ביופיו. לאורך הסרט שלגיה נמלטת מהאיום של אימה החורגת (לאחר מות אביה) המבקשת להרוגה בשל יופיה של שלגיה שעולה על יופיה , כששלגיה מגיעה אל ביתם של שבעת הגמדים היא סבורה כי הצליחה להימלט מאיום האם החורגת אך במהרה הופכת שלגיה להיות מתומרנת ע"י האם החורגת המחופשת לרוכלת זקנה אשר עומד בפתח ביתה ומציעה לה  תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד , שלגיה מקבלת את הצעתה נוגסת בתפוח נופלת ארצה ללא רוח חיים ומתה לאחר מרדף בין הגמדים למלכה, המלכה נפגעת מברק ונופלת מצוק. לאחר מות המלכה, בא הנסיך יפה התואר שמנשק את שלגיה על שפתיה. לאחר הנשיקה, שלגיה פוקחת את עיניה ובכך ניצלת ע"י הנסיך , נפרדת מהגמדים, ועוזבת עם הנסיך אל ארמונו.

תפקידה העיקרי של שלגיה בסיפור שלגיה הוא הדגשת העיסוק האובססיבי של האם במראה והמסר המועבר והוא עליונות היופי הקיצוני המדהים על המלכה-האם נאמר שהיא הייתה היפה במדינה, ועל שלגייה נאמר שהיא יפה באלפי מונים מהאם, וכשהייתה בת שבע הייתה יפה כאור היום. היופי שלה כה מהמם, שהגמדים למרות שפלשה לביתם מיד מתאהבים בה, וכאשר הנסיך רואה אותה (גם בארון הזכוכית) הוא מתאהב בה ומרגיש שלא יוכל לחיות בלעדיה. אך היופי האלוהי הזה גם מביא אסון על הגיבורה. 

הסכנה ביופי הקיצוני הזה שהוא הופך למרכז חייה, והיא מפחדת שהיופי הזה הוא זמני, וצריכה כל הזמן לטפח אותו כדי לשמר אותו. הצגת האובססיה באמצעות היופי חושפת את הקשיים העצומים שחווה האם בקבלה של עצמה ושל המציאות ובצורך ההולך וגובר בהחזרה של המושכות לידיה.

קשר לדמות גבר : לאורך הסיפור שלגיה "ניצלת" ממוות ע"י דמויות גבריות , תחילה הצייד שנשלח לחפשה ביער ולהביא למלכה את ליבה של שלגיה מציל אותה בכך שמביא למלכה לב של חיית פרא לאחר מכן ניצלת ע"י הגמדים שמציעים לה את ביתם כקורת גג בה היא יכולה לשהות ולהישאר מוגנת ולסיום שלגיה ניצלת ע"י הנסיך יפה התואר שמחיה אותה באמצעות נשיקה .

במסעה של שלגייה למימוש נשיותה היא פוגשת לאורך כל הדרך בגברים תומכים ועוזרים, אך הם אינם יכולים לגאול אותה. אף לנסיך אין תפקיד ברוב העלילה, והוא מופיע רק לקראת הסוף, מכיר בייחודה של הנערה ומביא לגאולתה, אך אין הוא חווה אתה את מסע הייסורים. המימוש של נשיותה מתאפשר רק כאשר הוא פורץ עבורה את ארון הזכוכית. ניתן לראות את השתקפות הגישה הפטריארכאלית, שלא מאפשרת לשלגייה בעצמה לשבור את תקרת הזכוכית, אלא מקנה לגבר את היכולת הזו.

עצמאות : עצמאותה של שלגיה אינה ניכרת בסיפור , למרות שעושה מעשה אמיץ ובורחת לנפשה מן האם החורגת שמנסה להרוגה אל היער היא אינה עצמאית אם כי פאסיבית ומחכה לנס שיגאל אותה מייסוריה . לאורך הסיפור שלגיה ניצלת ממוות ע"י גברים דבר שמעיד על חוסר עצמאות ויכולת להציל את עצמה בכוחות עצמה ממצבים מסובכים כנראה לנוכח גילה הצעיר , המצב העדין שאליו נקלעה והמסרים התקופתיים אותם ספגה .

מסקנות : בתחילת הסיפור, מוצגת מלכה האם הזקנה והטובה, הניצבת על ערש דווי, ומבקשת לשוב ולחיות באמצעות הדור הבא, בתה שלגיה. כאשר היא מתה, היא מוחלפת במלכה הרעה, זו שאינה מוכנה לקבל את חלוף העתים, ההשתנות והזקנה, ומבקשת באמצעות רמייה וכישוף למנוע את הבלתי נמנע, להשחית את הטהור ולהשליט על מקומו עולם שבו מושלת הזקנה המושחתת.

הסיפור כולו שזור סביב השאלות החוזרות של המלכה את המראה, ומהלכו מונע על–ידיהם. המלכה שבה ושואלת את המראה אותה שאלה, ותגובותיה לתשובות הן המחוללות את ההתפתחויות העיקריות בסיפור. לצד נושא זה, קיימת תמת ההתבגרות של שלגיה. תחילה, היא שוהה במחיצת הגמדים, אך כאשר היא מבשילה מעולם הילדות שהם מייצגים, היא ננעלת בארון זכוכית, עד לרגע בו תהיה בשלה להימסר לידיו של בעלה לעתיד, הנסיך .

הסיפור שלגיה הוא סיפור המונע בידי קנאת נשים מבוססת יופי, שבסופו מגיע נסיך ומציל את המצב

סיכום : התמה המרכזית במעשייה היא מסע ההיפרדות של הבת מאימה

היא מציגה בדוגמה קיצונית אם שאינה מוכנה לשחרר את בתה, ומונעת ממנה לחוות את ילדותה ותומתה, וגם בת שמתקשה להשתחרר ולהתבגר. בתהליך קשה וכואב, ובעזרת הנסיך היא מצליחה לצאת ממעגל השעבוד, לשבור את המודל של אמה ולצאת לחיים חדשים. המעשייה מציגה מודל של אם מתוסכלת, שרוצה לחוות את חיי ילדיה ודוחפת אותם להגשים את משאלות ליבה. באובססיביות היא כופה את רצונותיה, נלחמת בתהליכים הטבעיים, אינה מקבלת ואינה מכילה. במודל שכזה חייבת הבת, למרות הקושי הרב, להשתחרר ממנה, לא לאפשר לה להשתלט עליה ולנתב את דרכה באופן עצמאי .במקביל מציגה המעשייה התמודדות עם התעללות ואירועים טראומטיים, עם הדחקת הזיכרונות והחוויות הקשות ושקיעה "בקומה". באמצעות הנסיך המטפל מציגה המעשייה אופציה של שחרור, חזרה לחיים ומימוש הנשיות.

הנסיכה סינדרלה :

מראה : נערה צעירה ויפיפייה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות .

תפקיד: הסיפור מגולל את סיפורה של נערה יתומה מאם, שאביה נישא לאשה מרשעת ולה שתי בנות רעות כמוה. כאשר אביה של סינדרלה מת, אחיותיה ואמה החורגת של סינדרלה מנצלות את סינדרלה והופכות אותה למשרתת שלהן.

לאוזני המשפחה מגיעה השמועה כי נסיך הממלכה עורך נשף חגיגי ומזמין את כל הנערות במדינה להגיע ולרקוד איתו, והנערה אשר תמצא חן בעיניו תתחתן איתו ותהיה לנסיכה בעצמה. האם ואחיותיה החורגות של סינדרלה מתארגנות לנשף החגיגי, בעוד שעל סינדרלה הן אוסרות להגיע.

כאשר האחיות והאם עוזבות את הבית בדרכן לנשף, ומשאירות את סינדרלה עם רשימת מטלות לבצע, מופיעה בפני סינדרלה פיה טובה. הפיה הופכת את הלבוש הבלוי של סינדרלה לשמלה מפוארת, הופכת דלעת לכרכרה, ורותמת לכרכרה כמה עכברים שהיא הפכה לסוסים. הפיה מזהירה את סינדרלה שהקסם יפוג בדיוק בחצות, ולכן עליה לעזוב את הארמון לא יאוחר מהזמן בו קוקיית השעון תצא שתים-עשרה פעמים.

כאשר סינדרלה מגיעה לארמון, כל הנוכחים מוקסמים ממנה, והנסיך מיד מבחין בה. הנסיך מזמין אותה לרקוד איתו, ובמהלך הריקודים הוא מתאהב בה.

כאשר הקוקיה יוצאת שתיים-עשרה פעמים, סינדרלה ממהרת לברוח, רצה לכרכרה, ובלי הסבר נוטשת את הנשף. הריצה המהירה בעשרות המדרגות של הארמון גורמת לכך שאחת מנעלי הזכוכית של סינדרלה נופלת ונשארת על המדרגות. הנסיך חסר האונים נחוש בדעתו למצוא את סינדרלה ולו רק בעזרת הרמז היחיד שיש לו - נעל הזכוכית שלה. הוא מכריז ברחבי הממלכה שזאת שהנעל תתאים לה בדיוק - היא סינדרלה - והיא תהיה אשתו.

האחיות והאם מתכוננות לבוא הנסיך שימדוד להן את הנעל, בלי לדעת שסינדרלה היא הנערה המסתורית שרקדה עם הנסיך בנשף ושאותה הוא מחפש.

בהגיע הנסיך לביתן, האחיות והאם מודדות את הנעל ללא הועיל - לאף אחת אין את הרגל המתאימה. הנסיך שואל האם ישנה עוד נערה בבית, והן ממלמלות שיש אחת, אבל היא משרתת, ולא ייתכן שהיא מושא נפשו של הנסיך. למרות זלזולן, הנסיך מצוה להביאה. סינדרלה מגיעה, מושיטה את כף רגלה והנעל מחליקה ומתיישבת בדיוק במקום הנכון. המומות וכואבות צופות האם והאחיות בסינדרלה, אשר את חייה מיררו כל השנים, מתחתנת עם יורש העצר ועוברת לגור בארמון המלכותי.

בסיפור סינדרלה ישנה גיבורה שחולמת על ארמונות ונשפים מגשימה את ייעודה ופוגשת נסיך המתחתן איתה כי הנעל מתאימה

לאורך כל הסיפור סינדרלה פאסיבית ומחכה לנס שיציל אותה מאחיותיה ואמה החורגת , היא אינה מנסה לגאול את עצמה ותפקידה לחזק עמדה לפיה כל נערה עם עמדת פתיחה נחותה, שבזכות יופייה, טוב ליבה או (במקרים נדירים יותר) חוכמתה, מגיעה לעושר ולתהילה.

קשר לדמות גבר : בן המלך, "הרווק המבוקש", הוא כמובן נסיך החלומות שגואל את סינדרלה מחייה האומללים. אף כי מספרי האגדה לא משקיעים בפירוט תכונותיו, אפשר להקיש שהוא נאמן (הוא רוקד אך ורק עם סינדרלה, למרות שזה מנוגד לכל כללי הטקס), עקשן (מחפש אותה בכל רחבי הממלכה ולא מרפה עד שהנעל מתאימה בדיוק) ובעל תושייה (בערב השלישי הוא מושח את מדרגות הארמון בזפת על מנת שסינדרלה לא תחמוק כל כך מהר. כך קורה שנעלה הקטנה נשארת על המדרגות

הוא מדגיש את העובדה שסינדרלה היא דמות פאסיבית ולא פעילה בכך שהוא יוזם את האינטראקציה בניהם בכול פעם שהם נפגשים אם זה בנשף המפואר בארמון או בחיפושים אחריה לאחר שברחה מהנשף והותירה מאחוריה את נעל הזכוכית .

עצמאות : עצמאותה של סינדרלה אינה ניכרת במהלך הסיפור , לאורך הסיפור היא משועבדת ע"י אימה החורגת ואחיותיה החורגות שמעבידות אותה בפרך ומצוות עליה לעשות את עבודות הבית , היא אינה יכולה לפעול בחופשיות כרצונה והיא צריכה את האישור של האם החורגת , גם בסוף הטוב כשהיא ניצלת מחיי הייסורים במחיצת אימה היא ניצלת ע"י נסיך החלומות שלה פרינס צ'ארמינג והיא אינה עושה זאת בכוחות עצמה .

מסקנות : הסיפור סינדרלה כמו קודמו (שלגיה) לא מעביר מסרים שונים , לפיו כמובן אישה צריכה להיות יפה , גם פה מוטיב היופי המושלם והקיצוני מודגש שכן אם את אישה יפה (רצוי בהירת שיער עור ועיניים ) יש לך סיכוי טוב  לגאולה בשל יופייך , בנוסף סינדרלה כמו קודמותיה מייצגת את הדמות האישה הפאסיבית שהייתה רווחת בתקופה זו , היא אינה פעילה כלל בסרט מיוחסות לה תכונות פרימיטיביות למדי היא אמנם טובת לב ותמימה אך היא אינה אמיצה וחזקה ואינה מסוגלת לפעול בזכות עצמה ולהסתכן כדי להשיג את הגאולה שלה בכוחות עצמה .

סיכום : סינדרלה כמו קודמותיה אינה מעבירה מסרים חדשניים בסיפורה , הסיפור אמנם הוא סיפור אהבה מרגש וממיס אך עדיין לא פורץ דרך ומציב את הדמות הנשית הראשית בפני אתגרים חדשים , היא אינה שונה מקודמותיה במסרים שהיא מעבירה והיא מייצגת תקופה חשוכה יותר מבחינת היחס והגישה כלפיי נשים בעולם המערבי

הנסיכה מולאן :

מראה : מולאן היא בעלת מראה אסייתי , עיניים מלוכסנות כהת עור שיער ועיניים , המראה שלה אינו עדין ונשי כמו של שאר הנסיכות של דיסני .

תפקיד : מולאן היא נערה צעירה החיה בסין העתיקה, שם לנערות צעירות כמותה יש רק מטרה אחת – להינשא לגבר מכובד, ללדת ילדים וכך להביא כבוד למשפחה. אך מולאן לא עוברת את המבחן של השדכנית וזו מסרבת למצוא לה חתן. היא חוזרת הביתה בבושת פנים, אבל הצרות האמיתיות רק מתחילות – צבא ההונים פולש לסין והקיסר מגייס את התושבים להילחם, גבר אחד מכל משפחה. אביה של מולאן נפצע ברגלו כאשר לחם במלחמה קודמת ואין לו בן שיוכל לקחת את מקומו. מולאן יודעת שאם יצא אביה לקרב, רוב הסיכויים שהוא לא ישוב, ולכן מחליטה לעשות מעשה – היא חותכת את שיערה, עוטה את השיריון של אביה, רותמת את סוסו, נוטלת את חרבו ואת צו-הגיוס ויוצאת להילחם במקומו. הגיוס לצבא הקיסר הוא אסור לנשים, ואם יתפסו אותה היא תוצא להורג ותמיט קלון על משפחתה, אבל בשביל מולאן כל זה מתגמד לעומת החשש שאביה יפול במלחמה. רוחות אבותיה המתים של משפחת פא מודאגות מהמצב, ומטילות על מוּשוּ, דרקון קטן והיפראקטיבי, להעיר את הדרקון הגדול מתרדמת האבן שלו כדי שיסייע למולאן. בתאונה קטנה דרקון האבן נשבר, ומושו מחליט לעזור למולאן במקומו, להפוך אותה ללוחמת הטובה ביותר וכך לזכות באהדתן של רוחות המשפחה מולאן, אשר נקראת עכשיו פא פינג, עוברת אימונים מפרכים, רוכשת חברים חדשים ויוצאת ללחום בהונים תחת פיקודו של לי שאנג החתיך. שאנג הוא בנו של גנרל חשוב בצבא הקיסר, אשר מעריך את פינג וחושב שהוא הבחור המוזר ביותר שראה אי-פעם. מולאן מצדה מעריצה את שאנג (ואפילו מתאהבת בו קצת…), אך צריכה לעמוד תמיד על המשמר כדי שלא יגלה את סודה.

מולאן היא הנסיכה הראשונה של דיסני שמעבירה מסר שונה וחיובי ,היא משמשת כבחורה אמיצה שלא נכנעת לתכתיבי החברה לגבי נישואין ומגדר ואפילו מסכנת את עצמה ואת חייה למען מטרה חשובה ואדם שיקר לה וקרוב לליבה , מולאן כנסיכת דיסני מעבירה מסר חיובי  לבנות ולנשים הצעירות הרואות את הסרט ומשפעות מהמסרים שלו לפיו אישה היא שווה לגבר ומסוגלת לעמוד בגבורה בכול אתגר הניצב בפניה בדיוק כמו הגברים ואפילו בצורה טובה יותר  , בנוסף היא מטשטשת את הגבולות המגדריים בכך שהיא מתחפשת לגבר ומתגייסת לצבא בעת לחימה .

קשר לדמות גבר : הקשר של מולאן אם דמות גבר משמעותית בחייה הוא הקשר עם לי שאנג שמשמש כמפקד שלה כאשר היא יוצאת ללחימה כצעיר בשם פינג , למרות העובדה שמולאן היא נסיכה פורצת דרך ביחס שלה לגברים ולגברים כלפיה , היא עדיין אישה ולי שאנג המפקד שלה נמצא בעמדת כוח ויש לו סמכות עליה מכיוון שהיא משמשת כ"חייל" שלו דבר הניכר כאשר מולאן מגורשת משורות הצבא כשסודה הגדול מתגלה .

עצמאות : בשונה משאר הדמויות של דיסני שנותחו עד כה עצמאותה של מולאן והאומץ שלה ברורים וניכרים מתחילת הסיפור ועד סופו , העובדה שמולאן בוחרת להסתכן כדי להציל את אביה , להסתכן כדי להציל את המדינה מפני אויב , ולהסתכן כדי להציל את אהובה מחרבו של אויבו שאן יו הופכת אותה לנסיכה הראשונה של דיסני שפועלת על פי דעתה ובכך עצמאותה באה לידי ביטוי  , גם כאשר היא מזהירה את לי שאנג מפני שאן יו והוא אינה מקשיב  לה היא מצילה אותו אותו על דעת עצמה ובכוחות עצמה מולאן היא אישה חזקה , אקטיבית ופעילה לאורך כל הדרך , היא מקבלת החלטות מסוכנות ואמיצות בעצמה ומיישמת אותן , היא פועלת בחופשיות ובלי להודיע לאף אחד והיא אינה תלויה בשום דבר  ובאף אחד כמו למשל כשהיא בוחרת להתחזות לגבר כדי למנוע מאביה להתגייס בעצמו (כי היא יודעת שאם יתגייס מחכה לו מוות מובטח ) בלי ליידע אותו בכלל ,  דבר שמעיד על היותה גיבורה אמיתית אשר מעבירה מסר חדשני לנשים ונערות צעירות לגבי מגדר ומעמד האישה .

מסקנות : הסיפור של מולאן נותן לנו הצופים זווית ראיה חדשה על העולם המודרני והחדשני בו נשים שוות לגברים באותה הרמה ומחנך את קהל הצופים הצעיר לערכים והשקפות עולם חדשות , נאורות וטובות יותר . מולאן משמשת כגיבורה אמיתית היא לא נחה לרגע והיא מוכנה לסכן הכול למען האהובים שלה והעקרונות שלה , לבסוף מכירים באומץ של מולאן בכך שבסוף היא מקבלת הכרה על האומץ שלה ועל העובדה שהיא הצילה את סין מפני אסון והיא מהוללת על עוז רוחה ידי הקיסר והעם של סין, שאף משתחווה לה ביראת כבוד. מולאן  נאותה לקבל את הציצה של הקיסר במתנה ואת חרבו של שא יו , מולאן משמשת כסמל לאישה המודרנית והחזקה .

סיכום : מולאן כגיבורת סין, שלא רק מתחזה לגבר ויוצאת להילחם במקום אביה, אלא גם דוחה את עזרת השדכנית ואפילו משתמשת בנשיותה כדי לפתות ולהביס את אויביה פותחת פתח לעידן חדש בו היחס כלפיי נשים יהיה שונה ושווה היא מעבירה מסרים שונים והיא נסיכת פורצת דרך בכך שהיא זונחת את המסרים של קודמותיה הגיורות הפאסיביות הרומנטיקניות שזקוקות להצלה ומשמשת כנסיכה הראשונה מבין הנסיכות שמשמשות גיבורות מכל הסוגים אשר שואפות להגשמה ואינן מונעות ע"פ רומנטיקה .

הנסיכה מואנה :

מראה : מאונה היא נסיכה פולינזית יפיפייה בעלת צבע עור כהה  , שיער שחור ומתולתל  , ועיניים שחורות וגדולות היא איננה רזה ודקיקה כשאר הנסיכות של דיסני.

תפקיד :מואנה”,מספר את סיפורה של ילדה-נערה פולינזית. מואנה היא בתו היחידה של הצ’יף ומיועדת להחליפו כמנהיגת הקהילה. בעוד סבתה מספרת לה את סיפורי העם העתיקים ומכירה לה את המסורות של אנשיה, אביה חונך אותה להנהגה. לבסוף מואנה יוצאת למסע בים הפתוח בניסיון לבטל קללה שהוטלה על בני עמה, בניגוד לדעתו של אביה המגונן והחושש מכוחו של האוקיינוס

מואנה היא הנסיכה הרשמית הראשונה של דיסני שאין לה קו עלילה רומנטי., כך שמואנה היא, במקום מסוים, הנסיכה האמיתית הראשונה של דיסני שלא רוצה להתחתן. זה למעשה לא עומד אפילו על הפרק באף שלב של הסיפור ולכן מואנה כנסיכה משמשת דוגמה ותפקיד בכך שהיא מעבירה מסר מאוד ברור לקהל הצופים הצעירים ובעיקר הצופות הצעירות שחתונה היא אינה הדבר החשוב ביותר בשום שלב בחייה של אישה  , והיא לא משהו שמגדיר אישה , אישה יכולה להסתדר בכוחות עצמה , לא כל תכלית האישה הוא להתחתן מסר שמחזק רעיון פמיניסטי ..

קשר לדמות גבר :מואנה היא נסיכה מאורית, עצמאית ולוחמנית עם משיכה מיוחדת לים. אין לה בן זוג וגם אין לה מושא אהבה רומנטי שיהפוך לציר עלילה מרכזי. להפך, הדמות הגברית המשמעותית היחידה בסרט היא של מאווי, חצי אל-חצי אדם , דמותה של מואנה, על אף שהיא רק נערה בת טיפש עשרה, חכמה ואמיצה יותר מדמותו של מאווי דבר שמדגיש את עוצמתה כנסיכה וכשליטה עתידית על אף שמתוארת ומוצגת בסרט כילדה סקרנית שמנסה לגלות עולמות חדשים ועדיין אין לה מספיק ניסון חיים כדי להנהיג אוכלוסייה שלמה של אי שלם לעומת מאווי שמוצג כגדול ממנה מאוד גם פיזית אך היא עוצמתית וחזקה ממנו החיבור בין מאווי למואנה מצוין, שכן היא נערה צעירה עם נפש של גיבורה, אך ללא ידע או יכולת, והוא בעל יכולת אדירה, אך בינו לבין גבורה מפריד אוקיאנוס של ספקות.

עצמאות : מואנה אינה עצמאית לאורך כל הדרך , אמנם בתחילת הסיפור היא ילדה סקרנית ומתוקה ולכן כשמקבלת החלטות מסוכנות בעצמה כמו לדוגמה כשהיא מתקרבת לים היא נעצרת על ידי אביה שמנסה לשמור עליה , בהמשך אם התבגרותה המוחשית של מואנה כלומר בגיל היא גם נעשית יותר ויותר עצמאית פחות תלויה בגורמים שונים ויותר תלויה בעצמה , היא עוברת תהליך של התברות מילדה לבחורה צעירה במהלך הסיפור ובבגרותה מחזקת עקרונות פמיניסטיים שונים .

מסקנות : הסרט מואנה הוא סרט של התבגרות בו רואים את מואנה כילדה פאסיבית ונשלטת , היא אינה מקבלת החלטות בעצמה ותלויה בהוריה עד אשר היא גודלת וגם א עם קצת עזרה היא הופכת ולומדת איך להיות שליטה אחראית מסורה ועצמאית , הסרט מואנה מעביר רעיונות פמיניסטים שדוגלים בעצמאות האישה , לאורך כל הסרט למואנה אין כל אינטקרציה רומנטית אם שום אדם דבר ששובר את הסטריאוטיפ לפיו אישה צריכה גבר בחייה כדי להתקדם וכול תפקידה ותכליתה הוא להנישא להקים משפחה ולשמש כעקרת בית .

סיכום : הסרט מואנה גם הוא מעמיד במרכזו גיבורה בעלת אופי , חולמת על עצמאות , סקרנית וגיבורה , מנהיגה מצוינת וסוחפת ובעיקר משמשת דוגמה בכך שאינה יוצרת כל קשר רומנטי , הסיפור מתמקד אך ורק בה ובתהליך ההתבגרות שחווה , ללא קשר רומנטי אם מישהו מואנה מוכיחה לכולם ששליטה עצמאית וחזקה אינה צריכה גבר לידה בשביל להצליח ולהתקדם .

הנסיכה אריאל :

מראה : בתולת ים , במקום רגליים יש לה סנפיר גדול המשמש אותה למחיה בים , בעלת שיער אדמוני ועיניים כחולות .

תפקיד : הנסיכה אריאל היא  הדמות הראשית בסרט בת הים הקטנה . אריאל היא בעלת שיער אדמוני ולבושה בחזייה עשויה צדפות בלבד (עד להפיכתה לבת אנוש). אריאל היא בת ים, בתו של מלך הממלכה התת-ימית אטלנטיקה, טריטון, והצעירה מבין שבע בנות. אריאל מרותקת לעולם בני האדם ועייפה מהחיים בים, מה שמביא אותה להסכים לעסקה עם מכשפת הים אורסולה, במסגרתה היא מוותרת על קולה בתמורה להפיכתה לבת אנוש זאת מכיוון שהתאהבה בבן האנוש אריק.

אריאל כנסיכה מתוארת כעצמאית ובעלת חזון. היא אמיצה ואינה פוחדת ליטול סיכונים , היא מסתכנת למען בן האנוש אותו היא אוהבת ובוחרת לוותר על המוכר והידוע ומציע  למכשפה עסקה במסגרתה אריאל תהפוך לבת אנוש מבלי אפילו שבן האנוש בו התאהבה אריק מכיר אותה ויודע מי היא , אריאל כדמות מעבירה מסר של דבקות במטרה , היא מסמנת לעצמה מטרה ננעלת ודוחפת אליה עד להשגת מבוקשה , העובדה שהיא מסתכנת עבור אדם שאינו מכיר אותה וגם היא איננה מכירה אותו מעצימה את העובדה שהנסיכה אריאל ניחנה באומץ לב ובשאיפות רבות לחיים טובים יותר .

קשר לדמות גבר : הקשר הבולט של הדמות הראשית בסרט בת הים הקטנה אריאל עם גבר הוא הקשר עם אריק מושא אהבתה של אריאל , לאורך הסרט ניכר כי אריאל אינה מוכנה לותר על אהבתה היא פגשה באריק לראשונה כאשר ביום הולדתה ה15 עלתה ראשונה אל מעל למים וראתה אותו חוגג את יום הולדתו באוניה מפוארת , היא הצילה אותו מטביעה כאשר החלה סופה אך כשהתעורר זכר את קולה המדהים של הנערה שהצילה אותו והתאהב בה מבלי לדעת שזו היא , הויתור הגדול שאריאל עושה על קולה ועל חייה בממלכה מתחת למים מעמידים את הדמות שלה במצב בעייתי , היא אמנם אמיצה ומוכנה ליטול סיכונים עבור הדברים החשובים לה אך גם היא עושה ויתורים משמעותיים עבור דברים שלא שווים את זה (לוותר על יכולת פיזית כמו קול תמורת סיכוי לאהבה) דבר שמאיר אותה ואת הקשר בינהם באור קצת שלילי , היא אמנם אמיצה אך פועלת בפזיזות.

עצמאות : תחילה אריאל היא אינה עצמאית , היא מצייתת לחוקי אביה כשהיא נדרשת לא לעשות כל דבר שרוצה כמו לעלות מעל פני המים לפני יום הולדתה ה15 אך במהלך הסיפור עצמאותה מתגלה כאשר היא נאלצת לשקול שיקולים ולקבל החלטות מסוכנות בעצמה שישפיעו על חייה וישנו אותם לנצח

מסקנות : לדמות של אריאל כנסיכה שני רבדים , היא אמנם אמיצה ומקבלת החלטות מסוכנות שעלולות לשנות את חייה לנצח ואין דרך חזרה מהן אך ההחלטות המסוכנות הללו עלולות להיראות גם יותר מידי מסוכנות במיוחד כשאת כולן היא עושה מתוך אהבה לגבר שאינו אוהב אותה או בכלל מכיר אותה , היא מצטיירת כדמות חלשה וחזקה כאחד ומעבירה מסרים שליליים כגון דימוי עצמי נמוך לצד מסרים מאוד חיוביים כגון אומץ לב והסתכנות למען עקרונות חשובים  .

סיכום : האגדה עוסקת בבעיות חברתיות כגון התבגרות , דימוי עצמי נמוך , קבלת האני וחוסר היכולת לקבל את עצמי כפי שאני , הרצון התמידי לקבל את מה שאין לי , מרד נעורים , התנתקות מהקן ועזיבה לחיים עצמאיים .

הנסיכה בל :

מראה : בל היא בחורה יפיפייה , הבחורה היפה ביותר בכפר בו היא מתגוררת בעלת שיער חום ועיניים חומות בהירות .

תפקיד : הנסיכה בל היא נסיכת דיסני החמישית והדמות הראשית בסרט "היפה והחיה" בל היא ביתו של מוריס, ממציא שחי בכפר צרפתי הסמוך לארמונו של ה"חיה", נסיך שקולל על ידי קוסמת בשל התנהגותו הרעה. בל מתוארת כטובה, חביבה וסקרנית במיוחד האוהבת במיוחד לקרוא סיפורים ואגדות, מה שנתפס כמשונה בין מכריה בכפר אך עם זאת היא מתוארת כיפה במיוחד מה שמוליך סביבה המון בחורים המחזרים אחריה. היא נסיכת דיסני היחידה שהינה בעלת שיער חום (כל היתר בעלות שיער בלונדיני, שחור או אדמוני) ושמלת הנשף שלה צהובה- מוזהבת. בל, שבהמשך הסיפור, מחזירה את הנסיך המקולל למוטב, מסירה את הקללה על ידי אהבתה אליו, נישאת לו ובכך מקבלת את ייחוסה כנסיכה. סיפורם של היפה והחיה הוא סיפור אהבה שריגש את לבבות האבן הקשים ביותר.

בל, גיבורת הסרט, היא לא בדיוק הנסיכה הקלאסית. הנערה שאהבתה לספרים גורמת לכל הכפר להרים את גבה ולתהות על קנקנה, שמסרבת בלי למצמץ לחיזוריו הבוטים של גאוות הכפר ואחד הארכיטיפים הגבריים הבולטים ביותר בדיסני – גסטון.לאורך הסרט בל משמשת דוגמה לאישה המודרנית שהחלה לצמוח באותה תקופה  , היא אינה מתעניינת בבחורים אלא רק בספרים ואפילו כשגאסטון (מאוהב בבל ) מפציר בה שהיא כבר מספיק מבוגרת כדי להתחתן ולהביא ילדים אחרת היא תישאר רווקה זקנה ובודדה , היא מסרבת מכיוון שהיא אינה מצאה את האחד שאותו היא אוהבת ואהבה הרי יותר חשובה מהכול,  במהלך הסיפור בל מתאהבת באדם בדמות של חיה דבר שמדגיש את אישיותה המקבלת והלא שופטת , בל כבחורה צעירה ומאוד יפה מתאהבת בחיית אדם ורוצה להיות איתו למרות כל המגרעות שלו מכיוון שהיא אוהבת אותו . הסרט "היפה והחיה " ודמותה של בל מלמדים אותנו המון על ערכים מודרניים של קבלת השונה , חוסר שיפוטיות ואהבה חסרת גבולות.

קשר לדמות גבר : לאורך כל הסרט בל אמנם מסרבת בעיקשות לחיזוריו של גסטון, אבל נופלת בקסמו של ארכיטיפ גברי אחר, “החיה”.

מדובר בפנטזיה בעייתית בלשון המעטה: “בל בעצם מתאהבת בחוטף שלה, זוהי תסמונת שטוקהולם. הסיפור של ‘היפה והחיה’ משאיר לנשים רק את המקום הזה של להתאהב בדמות שאפשר אפילו להגיד שהיא פוגעת בהן– לביית את החיה, את הגבריות. זה מוטיב שאנחנו רואים הרבה בתרבות הפופולרית. זה תסביך מאוד לא בריא ולא תמיד אפשרי, שמגדיר את האישה דרך מה שקורה לגבר שאיתה, זה הניצחון שלה. אז בל היא נסיכה קוראת ספרים וזה נחמד אך למרות כל אלה היא אינה מפחדת לעמוד מולו בגבורה גם כאשר הוא מזמין אותה לארוחת ערב והיא מסרבת בטענה שהוא משוגע , קודם כולא אותה ולאחר מכן מזמין אותה לארוחת ערב . היא אינה מפחדת לעורר את חמתו כשזה נוגע לעקרונות שלה , היא עומדת על שלה , עקשנית (במידה )  ואינה מוותרת על מה שחשוב לה .

קשר נוסף לדמות גברית שבל עושה עבורה ויתורים רבים הוא הקשר עם אביה מוריס שגידל אותה לבד לאחר שאימה מתה ממגפה . תחילה אביה הוא זה שהיה כלוא בטירה של החיה אך בל האמיצה והאוהבת הסכימה להחליף את מקומו של אביה ולהיכלא בטירה של החיה למרות חוסר ההסכמה של האב מתוך אהבתה אליו וכבודה אל האבא שגידל אותה לבדו בחום ואהבה .

עצמאות : בל היא אמנם מתוארת כאישה חזקה וטובת לב שהולכת עד הסוף ומסתכנת למען האוהבים אותה אך היא אינה עצמאית , במשך הסיפור גם כאשר היא והחיה מתיידדים היא אינה לגמרי חופשיה והיא אינה יכולה לנוע כרצונה , היא כלואה בטירה שלו עד אשר הוא מוכן לשחרר אותה גם בתחילת הסיפור כאשר היא חיה את חיה בכפר , היא מתגוררת עם אביה ועדיין זקוקה לעזרתו ולעזרת נוספים כדי להתמודד עם סיטואציות שונות .

מסקנות :למרות שיש האומרים שהיפה והחיה מעביר מסרים בעיתיים כמו לדוגמא נערה שהיא תולעת ספרים עם בעיות חברתיות אשר מתאהבת בחוטף שלה , הסרט בהחלט מציג רבדים שונים בנוגע לנושאים שונים ומעמיד במרכז סיפור אהבה מרגש וקסום במיוחד ובחורה אחת חכמה נבונה ויפה שלא מפחדת לחלום ולהיות פורצת דרך .

סיכום : הסיפור המרגש של היפה והחיה מתמקד בעיקר במסר של אהבה חזקה ללא גבולות וקבלת השונה , בל מתאהבת באדם שהוא ההפך הגמור ממנה מבחינת מראה אופי (הוא חם מזג והיא רגועה ועדינה ) אך הם מוצאים את נקודת האיזון ואת העמק השווה כאשר מגלים האחד על השנייה שיש להם חיבה מיוחדת לספרים ולקריאה וזה בעצם הדבר שמחבר בניהם . בל אמנם נראית בעיניי רבים כמישהי חלשה אשר מתאהבת בחוטף שלה אך היא מתוארת כאישה חזקה ואמיצה עם שאיפות בחיים שלא מפחדת לאהוב , בל באישיותה משמשת דוגמה עבור רבים . 

הנסיכה פוקהונטס :

מראה : נסיכה אינדיאנית בעלת שיער כהה חלק וארוך , עור כהה ועיניים מעט מלוכסנות , למרות שבמקור מתוארת כילדה בת 12 טיפונת מלאה בסרט של דיסני מופיעה בדמות של אישה בוגרת וסקסית .

תפקיד : הנסיכה פוקהונטס היא נסיכת דיסני השביעית, והדמות הראשית בסרט פוקהונטס . היא הנסיכה האינדיאנית הראשונה, ועד כה גם היחידה, בזיכיון. סיפור הסרט מבוסס באופן חופשי על סיפורה שלפוקהונטס, בתו של צ'יף אינדיאני שחיה בסביבות 1595-1617, וסיפור הקמתה של ג'יימסטאון, וירג'יניה ב-1607. פוקהונטס מוצגת כצעירה אצילה, עצמאית ורוחנית מאוד. היא מציגה חוכמה מעבר לשנותיה ומציעה הנחיה וחביבות לסובבים אותה. היא הרפתקנית ואוהבת טבע. בסרט היא מוצגת כבעלת כוחות שאמאניים, מאחר שהיא מתקשרת עם הטבע, משוחחת עם רוחות, מבינה את בעלי החיים ומבינה שפות שאותן לא למדה מעולם. הנסיכה פוקהונטס היא מאצות הברית בתקופת האינדיאנים.

פוקהונטס היא ביתו היפה והאהובה של צ'יף פוואטאן, וחייה היו מלאי אומץ והחלטיות. פוקהונטס מתוארת כשגרירה של שלום וכפוליטיקאית מגשרת, שתרמה ליציבות במערכת היחסים בין האינדיאנים ללבנים בתקופה בה חיה. בשנת 1607, כשהיתה בת 12 לערך, הגיעו ספינות אנגליות שנשלחו לחופי אדמתה בפקודת המלך ג'יימס. הם השתלטו על חלק מהאדמה, התיישבו בה וקראו למקום ג'יימסטאון. שם התרחשה פגישתה הראשונה של פוקהונטס עם קפטן ג'ון סמית', לוחם אנגלי. פוקהונטס, על-פי עדותו של סמית', הצילה אותו מהוצאה להורג על-ידי אביה, שראה בו ובחבריו הלבנים איום. 

כמו שאר הנסיכות מתקופתה היא אינה רואה בחתונה כהגשמת כל משאלותיה ושיאפותיה, פוקהונטס מפחדת להתחתן עם  לקוקואם, לוחם אמיץ שאותו היא רואה כ"רציני" לעומת אישיותה הנמרצת שלה

קשר לדמות גבר : פקהונטס וג'ון סמית סיפור אהבה אמיתי ומרגש. פוקהונטס נסיכת האינדיאנים וג'ון סמית בין טובי הצוות שהפליגו לוירג'יניה להילחם באינדיאנים, הפראים לדעתם לכבוש את המקום לקחת את הזהב ולבנות את ג'ימס טאוון. ג'ון סמית שהלך לחקור את השטח שם פגש לראשונה את פוקהונטס ברגע שהלך להרוג אותה והתאהב בה.ככה ממבט ראשון , כך מתפתח סיפור האהבה של פוקהונטס וג'ון סמית סיפור אהבה אסורה בין שני אנשים שאמורים להיות אויבים.

פוקהונטס היא אישה חזקה מאוד כך חונכה מלידה להיות עצמאית וחזקה , היא מוכנה להסתכן למען העקרונות שלה וכשאביה מתכנן לפגע באנגלים היא מודיעה על כך לג'ון סמית על מנת להצילו ולהציל את אנשיו מהמוות הצפוי להם .

פוקהונטס מצילה את ג'ון סמית מושא אהבתה כאשר היא מפסיקה בהצלחה את ההוצאה להורג שלו . פורהונטס בשונה משאר הנסיכות אינה נשלטת כלל בידי הנסיך שלה סמית ואת הסט מסיימת בלעדי כאשר הוא חוזר לאנגליה דבר אשר מעצים את עצמאותה ואת חוסר התלות שלה בגבר כנסיכה , למרות שאהבה אותו היא חזקה מספיק כדי להמשיך להתמודד עם הכול גם בלעדיו .

עצמאות : פוקהונטס היא אחת הנסיכות היותר עצמאיות של דיסני , למרות שהיא מקבלת פקודות מדמות גבר (אביה) היא נוהגת להפר אותן כאשר הן נוגדות את העקרונות שלה ואת דרכי הפעולה שלה , היא פועלת בחופשיות ע"פ שיקוליה האישיים בלבד והיא רואה לנגד עיניה את טובת הכלל , פוקהונטס היא נסיכה לוחמת שנלחמת למען השלום בעולם והיא עושה זאת בגבורה ובעצמאות כיאה לנסיכה חזקה כמוה .

מסקנות : הסרט פוקהונטס מביא לידי ביטוי את העובדה שאישה של העידן החדש היא אישה עצמאית ומכריז על הכרה של סרטי דיסני בנשים חזקות פעילות ואמיצות שלא מפחדות ללכת נגד הזרם , להילחם עבור העקרונות שלהן ולפעול לפי רצונן האישי גם כשזה נוגע לחתונה . פוקהונטס כדמות מחנכת את הקהל הצעיר לא רק לערכים של שלום , שוויון , אחדות ואחווה אחא גם לערכים פמיניסטים לפיהם אישה יכולה לפעול כרצונה מבלי להתחשב בשום דבר באף אחד.

סיכום : הסרט פוקהונטס מתאר סיפור אהבה בין שני אנשים שונים לגמרי ולראשונה מביא גיבורה חזקה ועצמאית שבטוחה בעצמה ועם זאת מעבירה מסרים של שלום בין אומות העולם , קבלת השונה והתרבויות השונות , הסרט מדגיש סממנים פמיניסטיים מובהקים ומתאר את פוקהונטס כאישה יפה ומוצלחת שפועלת בעצמה למען עתידה .

הנסיכה אלזה :

מראה : נסיכה בהירה בעלת שיער בלונדיני כמעט לבן , עיניים בצבע תכלת ועור בהיר ולבן כמו השלג , שדופה ורזה .

תפקיד : "לשבור את הקרח המבוסס על "מלכת השלג" שפרסם הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן עוד ב-1845, מביא את סיפורן של אנה ושל אלזה, שתי אחיות נסיכות לממלכת ארנדל הממוקמת על פיורד פסטורלי בסקנדינביה. הבת אלזה, שהיא גם יורשת העצר, ניחנת מילדותה בכוחות-על המאפשרים לה להקפיא כל דבר שעמו היא באה במגע. אט-אט כוחותיה מתגברים, אבל במקום ללמוד כיצד לשלוט בכוחה ולנצלו למטרות חיוביות, הוריה, החוששים שסוד כוחה יתגלה בציבור, מבודדים אותה מסביבתה. לאחר שההורים מתים ואלזה נדרשת לתפוס את המלכות, כוחותיה נגלים, אבל כשזה קורה, הם יוצאים משליטה ומקפיאים את ממלכתן של הנסיכות. אלזה, שחוששת מכוחותיה האדירים, נמלטת אל ההרים המושלגים ובונה לעצמה ארמון קרח מבודד, שבו היא מתנכרת לאחותה ולעולם, כדי לגרום לכולם כמה שפחות נזק, ולהיות מי שהיא. בלי סודות. אנה, מצדה, אינה מוותרת על אחותה. היא אוהבת אותה מדי, והיא יוצאת למסע להצלתה ביחד עם כריסטוף חוצב הקרח, האיל הנאמן שלו סוון ואיש שלג קומי העונה לשם אולף, עד שבסופו (הטוב) של הסרט, מתנפצות לרסיסים כל התבניות הסטריאוטיפיות שבהן הורגלנו מעשרות שנים של צפייה בסרטים סכריניים: אהבתן של האחיות זו לזו מתבררת כמשמעותית בהרבה מאהבתם של אנה ושל כריסטוף.

אלזה, המלכה שמקפיאה כל דבר שבו היא נוגעת נראית מבחוץ אמנם כדמות פמיניסטית אך שכשמגלים שלאלזה יש יכולת של גיבורת-על, מתייחסים לזה כמו אל קללה. אם זה היה הפוך, והיה ילד שמגלים את זה עליו, ברור שהסרט היה בעצם סיפור חניכה כמו שראינו לפני כמה שנים בסרט הרקולס.

אם היה מדובר בדמות גברית, מישהו היה מלמד אותו איך להשתמש בכוחות שלו. פה, מה שהסביבה מנסה לעשות זה לגרום לאלזה להצניע את הכוחות שלה, וזה למעשה תיאור מאוד מדויק של איך שהתרבות שלנו מתייחסת לנשים חזקות. בשביל נשים עם כוח, החיים הם לא חגיגה.

אך למרות כל אלו אלזה מתוארת כדמות פמיניסטית כשהיא פועלת כרצונה מבלי להיות תלויה באף אחד וכשהיא רוצה להתבודד כי היא חשה שהיא מזיקה לציבור היא עושה זאת מבלי לשאול או להתייעץ עם אף אחד , אלזה כדמות היא דמות חזקה והיא כמלכה אינה צריכה דמות גבר (כמו אחותה אנה ) כדי לקבל החלטות וליישם אותן .

הקשר לדמות גבר : אלזה היא הנסיכה הראשונה של דיסני שלא נקשרה בדמות גבר , בהמלך כל הסרט אין לה זוגיות עם שום אדם זאת כדי להדגיש את היותה דמות פמיניסטית , דמותה של אלזה מביאה שינוי לעולם הסרטים של דיסני אך חוץ משתי הגיבורות, כל שאר הדמויות הן של גברים, וברור ששתי הנשים חיות בעולם של גברים. יש פה נשים עם כוח, אבל העולם הוא אותו עולם שאנחנו מכירים אותו במובן שגברים שולטים בו. יש פה צעד קדימה, וזה שינוי, אבל הוא לא דרמטי. ולכן כדאי לשים אותו בפרופורציות .

עצמאות : אלזה היא אולי הדמות העצמאית ביותר שנחשפנו אליה בסרטי דיסני , מגיל צעיר כאשר התייתמה מהוריה היא נאלצת להתמודד עם קשיים כמו הכוחות המסוכנים שלה לבד , דבר שכנראה מאוד מבגר אותה ומעניק לה זווית ראיה חדשה על העולם , אלזה מבינה שהיא אינה צריכה שום דבר ואף אחד כדי להתקדם , היא אינה תלויה בשום אדם ובשום דבר וכמלכה היא מקבלת החלטות ופועלת בכוחות עצמה .

מסקנות : הסרט לשבור את הקרח הוא סרט פורץ דרך שמעמיד במרכז גיבורה אחת יפה וחזקה עצמאית וחכמה , מבחינה היסטורית אתה לא יכול להשוות את הסרט הזה לשלגייה או לסינדרלה. בכל הסרטים הללו האישה היא פסיבית והיא נזקקת לגברים שיצילו אותה. או שלחילופין היא רעה, כלומר מכשפה. במובן הזה, 'לשבור את הקרח' הוא שינוי אדיר כשהוא מציג גיבורה שונה לגמרי מגיבורות סרטי דיסני מהתקופה הקלאסית .

סיכום : הסרט לשבור את הקרח מציג בפנינו את האהבה החזקה שבין אחיות שלפעמים גוברת על האהבה הרומנטית כך ניתן לראות בסצנה המרשימה בסוף הסרט בה אלזה מצילה את אנה (שקודם לכן הצילה אותה) ממוות בקיפאון באמצעות אהבתה. זו סצנה משמעותית כמובן בגלל שאנה לא ניצלת בזכות אהבה של גבר, יש כאן שבירה של סטריאוטיפ לא רק בגלל שאהבה של אישה - במקרה הזה אחות - מצילה את אנה, אלא גם בגלל שרואים שאנה יכולה לאהוב את אחותה ובמקביל היא גם אוהבת גבר. בדרך כלל מציבים לנו את האפשרות הזו כ'או-או' וכאן אנחנו רואים שאפשר 'גם וגם'.

הסרט מחולל עימו שינויים רבים בסרטי הנסיכות של דיסני בנוגע ליחס שלהם כלפיי אישה אפשר לראות זאת בסרטים הבאים .

הנסיכה יסמין :

מראה : נסיכה ממוצא ערבי , נסיכה יפה כהת עור בעלת שיער שחור ועיניים שחורות וגדולות .

תפקיד : הנסיכה יסמין היא נסיכת דיסני השישית, והדמות הנשית הראשית בסרט אלאדין. יסמין הייתה הנסיכה הראשונה בזיכיון שאינה ממוצא אירופאי, והנסיכה היחידה עד כה ממוצא ערבי. יסמין גם הנסיכה היחידה שלא לובשת שמלה, אלא מכנסיים. יסמין היא בתו של סולטן אגראבה הדמיונית והיא מוגדרת כחזקה, אמיצה ובטוחה בעצמה. לעיתים נדירות קורה שהיא מרשה לאחרים להגיד לה מה לעשות ומה לא לעשות. יסמין שואפת לעצמאות ועייפה מהמגבלות שמעמיד בפניה אביה הסולטן. בעודה מתחזה לפשוטת עם היא מתאהבת באלאדין שבהמשך מתחזה בעצמו לנסיך ולוקח אותה לטיול רומנטי על גב שטיח מעופף. ג'אפר, הוואזיר שהוא יד ימינו של הסולטן, משתלט על ממלכת אגראבה ומדיח את הסולטן. כשג'אפר מובס בעזרת אלאדין מאפשר הסולטן ליסמין ולאלאדין להינשא, למרות שאלאדין אינו נסיך.

הנסיכה יסמין בתו של הסולטאן היא הדמות הנשית הראשית בסרט אלאדין , היא נסיכה חכמה וסקרנית ולכן מחליטה לברוח לשוק של אגרבה ובעצם "לרדת לעם " כשהיא לבושה בבגדים בלויים מכיוון שהיא מואסת בחיי הארמון ורוצה ללמוד ולחקור מעמדות שונים , היא פוגשת באלאדין בחור עני, נער אשפתות  ומתאהבת בו מיד , ליסמין לא אכפת מהמלוכה או מחיי הפאר , היא כנה ואמיתית עם עצמה ולכן אינה רוצה להינשא לאדם שאינה אוהבת מתוך אינטרס לשימור מעמדה ולכן מסרבת לכול ההצעות של אביה לגבי כל הנסיכים שרוצים להתחתן עמה .

קשר לדמות גבר : יסמין בסרט "אלאדין" אמנם משמשת כדמות הראשית הנשית , אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסיפור מסופר על הגיבור הראשי שבמקרה גם שם הסרט נקרא על שמו - אלאדין . דבר שמעצים את היותה של יסמין דמות פחות משמעותית מהדמות של אלאדין אך גם יסמין כאישה מגלה מרדנות ועצמאות כשהיא לא מוכנה להינשא לאדם שאינה אוהבת ודוחה את כל ההצעות שמקבלת על הסף , מעמד וכוח הם לא הדברים החשובים בחייה של יסמין אלא החיבור , הרגש והאהבה ולכן מוכנה לעשות ויתורים בשביל אלאדין.

עצמאות : יסמין , ביתו של הסולטאן וכנסיכה היא חיה בארמון המפואר ולכן כפופה לחוקי הארמון ולמלך , היא תמיד צריכה להיות נחמדה ומנומסת ולהתנהג כנסיכה ולכן היא אינה עצמאית למרות שיסמין אשר מואסת בחיי הארמון מחליטה לעשות מעשה אמיץ ובלי ידיעתו של אביה לברוח לשוק כאשר היא לבושה כנערה פשוטה היא עדיין נסיכה וכאשר היא מגיעה לארמון היא מקבלת נזיפה על התנהגותה , מעצם היותה נסיכה שחיה בארמון מכובד היא אינה יכולה להיות עצמאית וחופשייה למרות ניסיונותיה הרבים היא עדיין כפופה למערכת חוקים מסוימת . יסמין רוצה להחליט בעצמה את ההחלטות בחייה, יש בה את הצורך להתבגר מהר ולהתנהג כמבוגר האחראי. מרגישה צורך לברוח מן הארמון וללכת לראות את העולם הנמצא מחוצה לו. דברים אלו מרמזים על אובדן הילדות, היא הולכת לפי הדרך אשר מכוונת אותה לרצות להתבגר ומהר, במקום ליהנות ולנצל את הילדות, היא רוצה לגדול ולהחליט על חייה ומעשיה בעצמה מבלי פיקוח של אביה.

מסקנות : יסמין בשונה משאר הנסיכות פחות בולטת בתור עצמה כנסיכה , דמותה נועדה כדי להעצים ולהגדיל את דמותו של הגיבור הראשי אלאדין א כנסיכת דיסני היא דמות בפני עצמה וכיאה לכך משתדלת לגלות תכונות דומות לתכונות המתאימות לנסיכה לפי התפיסה הרווחת באותה תקופה , יסמין היא אינה בובה על חוט וכאשר היא מרגישה שהיא רוצה לגלות עולמות חדשים היא מורדת בחוק של אביה ומחליטה לברוח , היא אינה מסכימה להינשא לשום נסיך שלה מציעים ומוכנה להינשא רק למושא אהבתה הנער הפשוט אלאדין . כל אלו מעצימים את יסמין כדמות בפני עצמה , למרות שהיא אינה לגמרי חופשייה היא דמות חזקה והיא אינה זקוקה להצלה .

סיכום : הסרט אלאדין שמספר על פרחח רחוב מתאהב בבת הסולטן, מרמה את דרכו אל לבה, אבל מסתבך עם מכשף רב־עוצמה השולט בארמון הסולטן , אינו מעביר מסרים יחודיים השונים משאר המסרים שמעבירים רוב סרטי דיסני , למרות שעלילת הסיפור מתרחשת במדינה שבה כלל הנראה היחס לנשים הוא מיושן ופרימיטיבי ולא תואם את הנורמות של היום לא מתוארים דברים חריגים במיוחד , יסמין כנערה צעירה חשה את הצורך למרוד ולגלות עולמות חדשים על אף ההתנגדות הנחרצת של אביה הסולטאן גם בסרט זה כמו בשאר הסרטים הגיבורים חווים תהליך של התבגרות .

הנסיכה מרידה :

מראה : נסיכה ממוצא סקוטי , בעלת עור בהיר , שיער ארוך ג'ינג'י מתולתל ומיוחד ועיניים בצבע תכלת .

תפקיד : הנסיכה מרידה היא נסיכת דיסני ה-11 והדמות הראשית בסרט אמיצה משנת 2012. מרידה היא בתם של המלך פרגוס והמלכה אלינור, המולכים על שבט דונברוך הסקוטי. אמה מצפה ממנה להיות מלכותית ונשית יותר, והדבר יוצר קרע בין השתיים, כל זאת על רקע ההחלטה לקיים טורניר בין נסיכי השבטים האחרים שהזוכה בו יישא את מרידה לאישה. מרידה מסרבת להיכנע לתכתיבי הוריה ומסרבת להינשא. היא נערה אמיצה ושאפתנית המבקשת לקבוע את גורלה בעצמה. היא קשתית מעולה וסייפת מצטיינת, כמו גם רוכבת כשרונית, הרוכבת במרחבים על סוסה, אנגוס.

הנסיכה מרידה מתוארת כמורדת במוסכמות, במסורת ובהוריה  ולכן גם קרויה אמיצה , היא אחת מהנסיכות היחידות של דיסני שהאופי החזק והאמיץ שלהן ברור וגלוי בצורה מוחלטת ולא צריך לנסות ולגלות אותו , היא חווה תהליך של התבגרות ומעבירה מסרים של חוזק ועוצמה נשית .

הקשר לדמות גבר : הנסיכה מרידה לא חווה קשר רומנטי עם גבר לאורך הסרט , כשמרידה מגיעה לגיל שש-עשרה . המלכה אלינור מודיעה לה שהיא אמורה להתארס לאחד מבני ראשי שלושת השבטים, בעלי הברית של אביה. מרידה לא מסכימה, ואף כועסת על אמהּ על כך שהיא מחייבת אותה להינשא לא מרצונה למישהו שהיא בכלל לא רוצה, ואלינור מזכירה לה אגדה על נסיך שהרס את הממלכה שלו מכיוון שהוא רצה "למרוד" וללכת בדרך שלו. אלינור גם מזהירה אותה שאם היא לא תעשה זאת היא גם תהרוס את המסורת והמורשת של שבט דנברוך ושל שאר השבטים, אך מרידה בשלה ועדיין כועסת ומאוכזבת מאמהּ על האטימות שהיא מפגינה בנוגע לרגשותיה של מרידה. מרידה מרגישה שאיש אינו מקשיב לה, ואומרת שאם רק יקשיבו לה, הדברים יסתדרו. אלינור מצדה רוצה שמרידה תקשיב לה. גם היא מאמינה שאם מרידה תקשיב הכל יסתדר. במקום להגיע להבנה הדדית, השתיים מצפות כל אחת לקשב מהשנייה, ונותרות מתוסכלות.

הנסיכה מרידה לא חווה קשר זוגי והיא גם אינה מעוניינת בו אולי בשל גילה הצעיר , אולי בגלל העובדה שבתור נערה היא עסוקה בתחביב הכי גדול שלה (קלעית מצטיינת ) ולא מעוניינת להכניס לחייה אדם נוסף שלו בעיות נוספות .

האופק אליו נושאת הגיבורה של "אמיצה" את עיניה אינו הופעתו של פרינס צ'רמינג. למעשה כל הדמויות הגבריות בסרט מוצגות כקריקטורות מגוחכות שלא ניתן לחשוד באחת מהן שתהייה ראויה לתואר. דמויות אלו מספקות רגעים של הומור פרוע, אך הן משניות ביחס לסיפור הליבה הרגשי שעוסק במערכת היחסים בין הבת והאם.

הדחייה של הנישואים, ולא רק כמהלך עלילתי זמני עד הופעת הנסיך, מהווה שינוי רדיקלי בדימוי הנסיכה. מרידה היא דמות שבאמצעותה הסרט עוסק בצורה יפה בשאלת האיזון בין חופש אישי ומחויבות והקשר בין אם ובת.

עצמאות : למרות שמרידה היא נסיכה ומעצם היותה נסיכה היא כפופה לחוקים ולכללים מאוד ברורים היא אינה נוהגת כנסיכה , היא עקשנית מרדנית ונוהגת לסרב להוריה בעיקר לגבי נישואיה , היא אינה מסכימה להינשא לאף נסיך וכדי להבטיח זאת כאשר השבטים של מקינטוש, מקגאפין ודינגוול מגיעים עם הבנים הבכורים של מלכיהם (כלומר, יורשי העצר שלהם) להתחרות בתחרות משחקי ספורט, שהוחלט שהזוכה בהם יזכה בידה של מרידה. לפי המסורת, מרידה בוחרת את המשחק בו יתחרו. היא בוחרת בירי בחץ וקשת למטרה, ודורשת את זכותה להתמודד כיורשת העצר של שבט דנברוך. לפי המסורת, מותר גם לנשים להתמודד על הכתר, אך הדבר לא מקובל. מרידה מנצחת ומביסה כל אחד ממחזריה בתחרות חץ וקשת, למרות התנגדותה הגדולה של אמה . מרידה היא אמיצה בדיוק כמו השם של הסרט והיא אינה מוכנה לוותר על העקרונות והערכים המחנים אותה בחייה .

מסקנות : יש האומרים כי הסרט אמיצה הוא הגרסה הסקוטית והקיצונית יותר של מולאן, ובו נסיכת שבט סקוטי, שממאנת להיות פרס למחזריה המתחרים על לבה ויוצאת לקבוע את גורלה בעצמה . מרידה היא נסיכה שהעוצמה והחוזקה שלה ניכרת באופו קיצוני ואי אפשר לפספס זאת , מרידה היא נסיכה בעלת קשת של תכונות מגוונות ומעבירה מסרים לפיהם על כל אדם לפעול כרצונו מבלי להתחשב ברצונותיהם של האחרים (במידה מסוימת) כל אדם צריך לקבוע את עתידו בעצמו ולא לתת את הזכות הזו לאף אדם , מרידה "אמיצה " היא נסיכה לוחמת שנלחמת למען העקרונות שלה ולמען העתיד שלה .

סיכום :  בסקוטלנד של עבר מדומיין, לפני כאלף שנה, חיה הנסיכה מרידה. שיערה הג'ינגי הפרוע מבטא את אופייה הסוער ובלתי נשלט. יותר מכל היא אוהבת לרכב על הסוס שלה, ולירות על מטרות בחץ וקשת הנסיכה מרידה מעמידה במרכז את העובדה שנשים צעירות וילדות צריכות להעז להילחם למען החלומות שלהן והעקרונות שלהן ולא ללכת אחרי ההחלטות שנקבעות בידי ההורים , מרידה מגיל צעיר מבינה שהיא אדם בפני עצמו ולכן צריכה לקבל החלטות ולשקול שיקולים בעצמה והיא אינה חייבת להיות קשובה להוריה ולהסכים איתם על כל דבר . בשונה מהמתכונת הקלאסית של סרטי נסיכות, שבהם תהליך ההתבגרות משובש על ידי מעורבותה של האישה המבוגרת (האם החורגת, המכשפה), "אמיצה" מציג ניסיון של אם טובה המנסה, כמיטב הבנתה, לעצב אותה לקראת העתיד שלו היא ראויה. גם אם אנו מזדהים עם רוצונה של הבת לשמור על החופש שלה, זה אינו מאבק של שחור ולבן.

 מסקנות למחקר :

הסרטים השונים מהתקופות השונות של דיסני מעבירים איתם מסרים שוני ומגוונים , ניתן לחוש את ההבדל בין הסרטים המוקדמים של דיסני מהתקופה הקלאסית כגון :שלגיה , סינדרלה וכו ועד לתקופה המודרנית עם נסיכות כמו אלזה ואמיצה .

ניתן לראות את המהפך הפמיניסטי המתחולל בדיסני במהלך השנים מהצגת נשים פאסיביות ונזקקות ועד להצגת נשים לוחמות וחזקות , המאבק של דיסני להתאים את עצמם לתקופה הוא מה שמשאיר את הסרטים שלהם רלוונטיים , אהובים ואהודים על קהל הצופים .

התפתחות הדמויות הנשיות בסרטי דיסני מנסיכות עדינות ופאסיביות לדמויות בועטות ועצמאיות
מתארת גם את ההתפתחות העולמית בנושא מעמד האישה . כיום היוצרים של דיסני נותנים מקום רב יותר לנשים חזקות ועצמאיות לעומת העבר בו דגלו היוצרים של דיסני בהצגת אישה כנזקקת לעזרת גבר , כחלשה ולא עצמאית. הבניית המציאות בסרטי דיסני  ממשיכה להתקיים הנחת המוצא של תיאורית הבניית המציאות היא שהיא מדברת על הקשר בין המציאות לייצוג בתקשורת. התיאוריה אומרת שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות. אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם קוראים התיאוריה האידיאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.

הבניית המציאות בתקופה הקלאסית :

סרט האנימציה באורך מלא הראשון של דיסני היה ”שלגיה“, שהוצג לראשונה בשנת 1937 והכתיב את הכללים לשאר הסרטים שבאו אחריו. הדמות הראשית היא נסיכה יפה בעלת עור חיוור וגזרה חטובה. לאורך רוב הסרט הנסיכה פאסיבית לחלוטין, עד שנסיך יפה תואר על סוס לבן מציל את העלמה שבמצוקה והם מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. למעשה, נדמה שכל המטרה של הדמות הראשית היא להשיג את הנסיך יפה התואר, והיא מוכנה לוותר על המון דברים כדי להיות איתו. בכל הסרטים הראשונים של דיסני, הנסיך אפילו לא טורח לבדוק אם הנסיכה בכלל מעוניינת בו לפני שהוא מנשק אותה, ובסרט ”היפהפייה הנרדמת“ הוא אף מנשק אותה כשהיא לא בהכרה.  בימינו, דבר כזה נחשב להטרדה מינית. אכן, עם השנים החלו לצוץ יותר ויותר ביקורות על הסרטים, ולא קשה לפספס את המסר הבעייתי שמועבר לילדים ולילדות הקטנים אשר צופים בסרטים באדיקות

בסרטים המוקדמים דיסני לוקחים את התפיסה הרווחת כלפי נשים באותה התקופה ומקצינים אותה כשמציגים סרט שבו הדמות הנשית הראשית היא בדמות נסיכה עדינה ויפיפייה , דיסני מכתיבים לנו את הקריטריונים המדויקים לאיך אישה צריכה להיראות או להתנהג וכולן צריכות לעמוד בסטנדרטים , הסטראוטיפים בסרטים המוקדמים מגדירים את ה"אישה המושלמת:" של דיסני כלא פעילה , עדינה ושבירה .

 הילדות שצופות בסרטים האלה ו"נכנעות" לתכתיבים והמסרים הבעייתיים העוברים בסרטי התקופה הקלאסית  לומדות שהמטרה העיקרית שלהן בחיים היא להתחתן, ואם אפשר - עם נסיך יפה־תואר ועשיר. הסרטים הללו מלמדים אותן שהן צריכות לוותר על דברים או להשתנות לחלוטין כדי להשיג את הבחור שהן רוצות . גם לבנים צעירים שצופים בסרט הסטריאוטיפים האלה לא עוזרים במיוחד, כשהם מגדירים איך בחור חייב להיראות בשביל להשיג את הבחורה - נאה וחסון, ועדיף גם עשיר ובעל מעמד. ומה עם תכונות נעלות כמו חוכמה או חוש הומור? הם פשוט לא רלוונטיים או מוזכרים.

בסרטי דיסני הקלאסיים הדמויות הנשיות מוצגות באחד משני אופנים:

‏* כדמויות שכל שאיפתן בחיים היא  נישואין/טיפול במשפחה וילדים, אין להן מטרות אחרות ותחומי עניין אחרים בחיים, ומטרתן הראשית היא לרצות את הדמויות הגבריות המקיפות אותן

‏* כדמויות מרושעות/מכשפות שמונעות על ידי תאוות בצע/קנאה נשית, ואינן בוחלות באמצעים להשגת מטרתן – כולל פגיעה בדמויות הנשיות האחרות – ביצ׳יות סטריאוטיפיות

הבניית המציאות בתקופת הרנסאנס של דיסני :

התקופה שבין שנות ה־80 לתחילת שנות האלפיים מכונה "הרנסאנס של דיסני". לאחר שסבלו מדעיכה קלה כאשר אנשים מיצו את סרטי התקופה הקלאסית, חזרו אולפני האנימציה של דיסני בגדול בסרטים מצחיקים, בוגרים ומקוריים הרבה יותר. גם הנסיכות והדמויות הנשיות הראשיות בסרטים עברו מייקאובר אישיותי ולאט־לאט החלו לקבל צבע ואופי משל עצמן. הן הפסיקו לחכות לגברים שיעשו עבורן את העבודה, אך המסרים עדיין בעייתיים. לדוגמה את מולאן, שמתחפשת לגבר ונלחמת כחייל מהשורה, או את יסמין, שמסרבת להתחתן עם נסיך שהיא לא מכירה ושוברת כמה מהמוסכמות הנוקשות ביותר של נסיכות דיסני - הן עדיין כבולות תחת פיקודם של דמויות גבריות, אבל קולן נשמע. הן ושאר הנסיכות בתקופה הזו מראות לנו שאפשר גם אחרת - אפשר, ואפילו רצוי, להגדיר את הגורל שלנו בעצמנו.

אך למרות השינוי שדיסני שהולך ומתחולל בסרטי דיסני הסיפורים עדיין מתרחשים בעולמות מיושנים ושוביניסטיים. אפילו מולאן, אחת הדמויות הפמיניסטיות ביותר של דיסני, צריכה להתחפש לגבר כדי להגן על משפחתה וארצה , היא אינה יכולנה לעשות זאת בתור אישה . לעומת זאת, כשהיא צריכה להשיג את הבחור , היא חוזרת בבת אחת לאיפור ולשמלות המסורתיות. בסופו של דבר, סיפוריהן של כל גיבורות דיסני נגמרים בנסיך וחתונה. גם מבחינת המראה של הגיבורות נוצרה גמישות מסוימת. כבר לא כל הנסיכות לבנות עור בעלות לוק אירופאי: פוקהונטס היא אינדיאנית, מולאן סינית ויסמין ערבייה; אך עדיין, כולן יפות, דקיקות ונשיות.

סרטים כמו 'מולאן' הופכים את הדמות הנשית לחושבת, נאבקת, לוחמת ומנצחת. גם בל מ'היפה והחיה' אוהבת לקרוא, בעלת עקרונות ולוחמת למען אביה. היא אפילו מצליחה להפוך יצור מפלצתי לנסיך דבר שהוא בעייתי בפני עצמו, מדובר בהברקות בתוך ים הרדידות הערכית והסטראוטיפית שמציגים שאר הסרטים .

למרות הניסיון לחולל שינוי בהתאם לתקופה המציאות המובנית של דיסני עדיין שומרת על סטנדרטים מסוימים לגבי המראה של הנסיכה ולגבי הקשר שלה לדמות גבר , הנסיכות של דיסני עוד לא שם , הן אינן עצמאיות לגמרי .

הבניית המציאות בתקופה המודרנית :

לאחר תקופה בעייתית במחלקת האנימציה, חזרה חברת דיסני בשנות האלפיים בארבעה סרטים בעלי מסר פמיניסטי מובהק: "הנסיכה והצפרדע", "פלונטר", "אמיצה" ו"לשבור את הקרח". אותם סרטים מכפרים במעט על הסרטים המוקדמים יותר של דיסני, ומציגים דמויות נשיות ששוברות במכוון את הקלישאות הידועות, גם אם במחיר של שינוי העלילה המקורית. הנסיכות כבר לא צריכות לדעת לבשל, לנקות או לתפור. רפונזל יודעת להרביץ עם מחבתות כשצריך וטיאנה מ"הנסיכה והצפרדע" אולי מבשלת, אבל גם פותחת עסק משלה. הן שוות ערך לגברים, ומרבית הפעמים הן המובילות בזמן שהגברים נגררים אחריהן. הן לא חוששות להיות מגושמות, מלוכלכות או "לא נשיות". הדוגמה הטובה לכך היא מרידה מ"אמיצה", שמסמלת את הרוח הכללית של ימינו. אין ספק שמאז ימי שלגיה וסינדרלה עברה דיסני דרך ארוכה. צריך רק להשוות בין "שלגיה" לבין "לשבור את הקרח" כדי לראות את ההבדל: למשל, שממש לא כדאי להתחתן עם בחור שפגשת רק פעם אחת. עם זאת, גם בסרטים האלה המצב רחוק להיות מושלם: "'פלונטר' ו'לשבור את הקרח' בהחלט מציגים שיפור, אבל אני עדיין לא רואה אותם כסרטים פמיניסטיים. יש בהם קריקטורה פמיניסטית אבל הן עדיין צריכות את הנסיך, וזאת בעצם מטרת הסרט. עדיין רוב הסרטים של דיסני נגמרים בחתונה למעשה, רוב החיים הם אחרי החתונה, ועדיין  שום ייצוג לזה המסר שמתקבל מהסרטים האלה הוא שברגע שהאישה התחתנה - היא השיגה את מטרתה עלי אדמות, ומה כבר יש להציג? ברגע שהיא תזדקן ותאבד את המראה היפה שלה היא תהפוך לאישה מפלצת, כמו כולן. כמו כן, שימו לב שהמפלצות ה'חביבות' הן גבריות: הגיבן מנוטרדם, החיה מ'היפה והחיה'.

לסיכום : אחד מהשיאים הפמניסטיים של סרטי דיסני הם הסרטים פוקהונטס ומולאן. עד לסרטים אלו, במשך 87 שנות פעילותם של אולפני דיסני, הציגו האולפנים דמויות של נשים חלשות ושבריריות. אמנם, כבר למן הסרטים הראשונים היו נשים גיבורות העלילה (דוגמת שלגיה והיפיפיה הנרדמת) אך המודל הבסיסי היה מודל המבוסס על הצורך של אישה "נפלאה" ושותקת לחכות לנסיך שיציל אותה מצרות שונות ומשונות בהן היא אשמה באופן ישיר או עקיף בשל פעולה אסורה שעשתה. לדוגמה, אכילת תפוח שהוצע על ידי אישה זרה כשהגברים אינם בבית בסרט שלגיה, או מעקב אחרי כוחות הפיתוי במעלה מגדל עד לדקירה בכישור בסרט היפיפיה הנרדמת. בכל הסרט היפיפיה הנרדמת שומעים את קולה של היפיפיה רק למשך דקות ספורות, כאשר מרביתן מוקדשות לשירה. בכל הסרט לא אומרת היפיפיה אף לא משפט אחד בעל משמעות.

עם התקדמות המודעות הפמיניסטית יצרו דיסני לאורך השנים דמויות נשים שנטלו חלק אקטיבי בעלילה, דוגמת בת הים הקטנה, שבאופן אקטיבי כרתה חוזה עם המכשפה ועלתה ליבשה. עם זאת, גם במקרה זה, הפעולה של בת הים הקטנה מתבררת כהרסנית, ורק התערבות האב והאהוב מצילים את בת הים ומאפשרים לה לחיות כבת חוה.

למרות שדיסני בסרטים המאוחרים מנסים להבנות מציאות של נשים חזקות ועצמאיות הם רחוקים מלהציג בסרטים שיקוף של המציאות , הנסיכות עדיין חייבות יפות ודקיקות ולמרות שבסרטים האחרונים ביותר של דיסני לא רואים נסיך ברקע , הדמות הנשית הראשית היא עדיין אינה עצמאית לגמרי .

סרטי דיסני אמנם מתקדמים למקום טוב יותר וייצוג הנשים בסרטים שלהם הולך והופך טוב יותר , אך עדיין קיים מקום גדול לשיפור שכן סרטי דיסני לעולם לא ישקפו מציאות .

אינדקס מושגי חובה :

תיאוריית הבניית המציאות : הנחת המוצא של תיאורית הבניית המציאות היא שהיא מדברת על הקשר בין המציאות לייצוג בתקשורת. התיאוריה אומרת שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות. אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם קוראים התיאוריה האידיאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.

התיאוריה שייכת למסורת ההשפעות החזקות המאוחרות. איך התקשורת מעצבת את תפיסת העולם של החברה, היא אומרת לנו מה לחשוב, אך היא לא מציגה תמונת עולם אובייקטיבית ולכן יוצרת השפעה על העולם שלנו. לרוב היא תציג תפיסת עולם שתואמת את השלטון והמעמד השליט (כמו שאומר הניאו-מרקסיזם).

ע"פ תיאורייה זו חשיפה גדולה לאורך זמן לתכנים המועברים באמצעי תקשורת ההמונים משפיעה על תפיסת המציאות בקרב צרכני התקשורת .

סטריאוטיפים : הסטריאוטיפ הוא תבנית התייחסות לקבוצת אנשים הוא יוצר קיצור בתהליך זיהוי תכונות האדם , אנו משתמשים בידע הקודם שלנו כדי להבין את הדמויות . הסטריאוטיפ מייחס לאדם תכונות מכלילות השייכות כביכול לקבוצה אותה הוא מייצג ונמנעת התייחסות לאדם כפרט ייחודי . הדמויות נבנות ע"פ הופעתן , פעילותן ,אופן דיבורן והסביבה בה הן מתפקדות . הסטריאוטיפ על נשים בסרטי דיסני הוא שהן מוצגות כאובייקט מיני .

אסכולת החברות : חברות הוא תהליך שבאמצעותו לומד היחיד את תפקידו בחברה , במהלך התהליך רוכש האדם את הנורמות והערכים המרכזיים של החברה הסובבת אותו , בתהליך זה מתעצב האדם מבחינה נפשית וגופנית דרך התנסות במצבים חברתיים . תהליך החברות מתרחש כאשר הפרט מקיים מגע עם גורמים שונים שמשפיעים על חינוכו והתפתחותו .

מגדר : מגדר הוא מאפיין בסיסי של אדם כ"בן" או "בת" . באמתעות התקשורת מתרחש תהליך הנקרא "חברות לתפקידי מגדר" תהליך זה מתחיל מרגע שהאדם נולד באמצעות בגדים , צעצועים , לימוד השפה והתקשורת .

האדם לומד ומפנים איך צריך להתנהג בהתאם למגדר שלו מתוך צפייה בהתנהגות הוריו , מחנכיו ובני גילו ומתוך תגובותיהם להתנהגותו שלו , כל סטייה מההתנהגות לגיטימית למגדר יכולה להיתפס כהפרה של דפוסי התנהגות חברתיים . 

טד :
העבודה עוסקת בייצוג נשים בסרטי וולט דיסני ובחינת השוויון המגדרי והסטריאוטיפים בסרטי וולט דיסני
הנושא של ייצוג נשים בסרטי דיסני ובכלל בקולנוע ובטלוויזיה הוא נושא שמאוד מסקרן אותי והחלטתי לחקור אותו וללמוד אותו יותר לעומק בכך שבחרתי לעשות את המחקר שלי על נושא זה
הדילמה שלי התמקדה בין הבנייה לשיקוף מציאות והיא הייתה ייצוג נשים מול מציאות מקרה מבחן סרטי דיסני , השוואה בין הסרטים המוקדמים לסרטים המאוחרים . 
הבעיות הנובעות מהדילמה הן האם אולפני דיסני מקיימים בסרטיהם שיקוף של המציאות או הבנייה שלה בנוסף ישנם גם את השינויים המשמעותיים במסרים החל מהסרטים המוקדמים ועד לסרטים המאוחרים .
מן המחקר שערכתי בו נחקרו עשרה דמויות נשיות מסרטי דיסני כולן מתקופות שונות עולה כי במהלך השנים התרחש שינוי משמעותי בתהליך שעוברות הדמויות הנשיות בסרטי דיסני ניתן לחוש בהבדל ובשיפור של כל אחת מן הדמויות שנחקרו בהתאם לתקופה , כל דמות מנסה להיצמד ולהיות תואמת למערך הפמיניסטי הרווח באותה התקופה . בנוסף מן החקר עולה כי אולפני וולט ידסני נוקטים במדיוניות של הבניית מציאות בסרטיהם ככל הסרטים , תוכניות הטלוויזיה והמדיה מכיוון שע"פ תיאוריית הבניית המציאות לא יכול להתקיים במדיה שיקוף מציאות - המדיה לעולם לא תוכל "לשקף" את המציאות ולהציג אותה כפי שהיא באמת . 
למרות ההתקדמות בנושא של סטריאוטיפים ומעמד האישה בסרטי דיסני עדיין טעון שיפור לעומת העבר כיום רוב הנסיכות של דיסני נוטלות חלק אקטיבי בעלילה ובמקרים מסוימים העלילה מתמקדת אך ורק בהן ובתהליך ההתבגרות שעוברות הן עדיין לא עצמאיות לגמרי ובאופן מסוים הן עדיין נזקקות לדוגמה  בת הים הקטנה, שבאופן אקטיבי כרתה חוזה עם המכשפה ועלתה ליבשה. עם זאת, גם במקרה זה, הפעולה של בת הים הקטנה מתבררת כהרסנית, ורק התערבות האב והאהוב מצילים את בת הים ומאפשרים לה לחיות כבת חוה. לסיכום למרות ששעדיין טעון שיפור אולפני וולט דיסני צועדים לעבר תקופה יפה יותר עם שינויים חברתיים מודרניים ומשמעותיים ולא רק בתחום של מעמד האישה , בסרט הלייב אקשן של היפה והחיה (2017) הוצגה לראשונה בסרטי דיסני דמות מהקהילה הלהט"בים דבר שמעיד על הפתיחות של דיסני וחוסר הפחד משינויים .